לאבחנה מדויקת של זיהום בהליקובקטר פילורי אנחנו נדרשים לתבחין נשימה או לביופסיה של המעי. במספר מצומצם של מעבדות בלבד מבוצעת תבחין נשימה, ואף לכך הקופות דורשות אישור של גסטרואנטרולוג ילדים. כלומר תהליך מגושם ולא זול. ביופסיה של המעי פעולה חודרנית ולא מוצדקת בכל חולה הסובל מכאבי בטן. החסרון של בדיקה סרולוגית שהיתה בשימוש הוא, שאינה מבדילה בין זיהום פעיל לבין זיהום בעבר.
מכשור שפותח בארץ מְפֲשֵט את בדיקת תבחין הנשימה ומאפשר את ביצועה על ידי רופא או אחות במרפאה. גם כאן עיקרון המכשיר הוא פירוק של אוראה מסומן ב C13.
יתרונות שיטה זו הן:
1 הבדיקה קצרה יותר מאשר בדיקת אוריאהC 13 שנמצאת בשימוש היום. הנשימה נאספת באופן סביל ורציף במשך 20 דקות, ולא לתוך בלון.
2 המכשיר מדפיס את התוצאות בו-זמנית ואינו דורש העברת אוויר הנשימה מהבלון לתוך המכשיר שבודק את ריכוז ה C13.
הערת העורך: הליקובקטר פילורי חיידק המייצר את האנזים אוראזה – אנזים המפרק אוריאה – שינן. בתבחין הנשימה הפחמן של האוריאה הוא C13, איזוטופ שאינו רדיואקטיבי ואין סיכון בשימושו. כאשר האוריאה מתפרק כתוצאה מהפעילות האנזימתית של הליקובקטר, ה C13 משתחרר ועוזב את הגוף באוויר הנשימה. המכשור בודק את כמות ה C13 באוויר באמצעות קרני אנפרה-אדום.
להחלטה על כדאיות רכישת מכשיר זה, שיקולים כלכליים ורפואיים.
המכשיר בהחלט יכול להיות מופעל על ידי צוות סיעודי ואין צורך במיומנות טכנאי מעבדה. מנגד, המכשיר מוגבל לגילוי הליקובקטר בלבד.
לדעתי, השימוש במכשיר שהוא נגיש יותר, יביא לידי כך שיתגלו יותר מקרים של זיהום בהליקובקטר. כל ילד המתלונן על כאבי בטן ישלח לבדיקה זו. תוצאה חיובית, יזרז את הטיפול המשולש המקובל בזיהומי הליקובקטר. אנחנו יודעים שעד 40% מאוכלוסיית ילדי בית ספר בארץ סובלים מזיהום חיידק זה, אך חסרה הוכחה שזיהום בהליקובקטר, ללא כיב בתרסריון, גורם לכאבי בטן בילדים. היום, בלי שניסינו לברר בתולדות המחלה, האם קיים גורם נפשי או סביבתי לכאבי הבטן, אנחנו נוטים לשלוח את הסובלים מכאבי בטן, לבדיקת צואה לטפילים, ולתבחין נשימה להליקובקטר. המצב מזכיר לי התקופה, בה היתה התלהבות רבה לצוד את החיידק סטרפטוקוקוס מקבוצה ,A ולתת פניצילין על ימין ועל שמאל. צייד מכשפות, ממש.
המאמר הופיע בירחון Journal of Pediatrics מחודש יולי 2004