ההיארעות השנתית של פריקרדיטיס הינה 30 ל 100.000 תושבים, כאשר לא תמיד האטיולוגיה ברורה, אך בכ 3\2 היא זיהומית (ויראלית\ידיופאטיות) וכ 5% ממאירה. אם הפריקרדיטיס מלווה נוזל, שכיחות הממאירות עולה ל 12-23%. פיזור לפריקרד יתכן המטוגני, או ישיר מאיברים סמוכים ולעיתים פריקרדיטיס מהווה חלק מתסמונת פרה ניופלאסתית. ממאירויות השכיחות הן ריאה, שד, וממאירויות המטולוגיות, אך לעיתים לימפומות, קיבה או שחלות.
לא ברור האם פריקרדיטיס עלולה להוות סימפטום ראשון לעיתים, של ממאירות חבויה.
החוקרים בניתוח נוכחי, הרכיבו מדגם אוכלוסייה דנית ( אוכלוסיית דנמרק מונה כ 7.1 מיליון תושבים), אשר כלל את כל המטופלים אשר אובחנו לראשונה, עם פריקרדיטיס או נוזל פריקרדיאלי, כאבחנה ראשונית או משנית, בחדרי מיון או באשפוז, ובמרפאות, בשנים 1994-2013, בהסתמך על מרשם הלאומי הרפואי הדני.
הם חקרו את המדגם ובעזרת מרשם לאומי אזרחי של תמותה, ומרשם לאומי אונקולוגי, חישבו את הסיכון ואת יחס ההיארעות המתוקנן SIR standardized incidence ratio) ) של הופעת סרטן, במטופלי פריקרדיטיס בהשוואה לאוכלוסייה הכללית.
לאחר ניפוי של המטופלים עם אבחנת ממאירות קודמת, נותרו 13.759 מטופלים במדגם, במעקב עד סוף 11.2013. כמו כן נבדק האם פריקרדיטיס אשר הקדימה אבחנת ממאירות מהווה גורם מנבא תמותה, בעזרת שיטות KAPLAN-MEIER ו COX REGRESSION בהשוואה מתואמת עם מדגם מורכב ממטופלי ממאירות ללא פריקרדיטיס קודמת.
להמשך הסקירה באתר האיגוד הקרדיולוגי