ממחקר חדש, שהתפרסם בגיליון ינואר של American Journal of Ophthalmology, עולה כי בארצות הברית קיימת שונות של עד פי 6 בעלות של טיפול שנתי בתרופות לגלאוקומה, בתלות בתרופה הספציפית ובמינון היומי. השונות הזו הולכת ועולה באופן יציב.
החוקרים מסבירים כי היענות לטיפול הרפואי הינה אחד האתגרים הגדולים ביותר, הניצבים בפני הרופאים המטפלים, בהתמודדות עם מחלות כרוניות. מחקרים רבים מאשרים כי העלות הינה אחת הסיבות החשובות לאי-נטילת הטיפול התרופתי. רופאים צריכים לקחת בחשבון את עלויות הטיפול והתרופות שהם רושמים למטופל.
המחקר הנוכחי מספק אינפורמציה עדכנית לרופאים ולמטופלים בנוגע לעלויות השנתיות של טיפול בגלאוקומה בתרופות מקומיות.
פרט ל-Betoptic, התרופות הכי פחות יקרות לטיפול בגלאוקומה הן משפחת חסמי ביתא.
התרופה הזולה ביותר מבין התרופות ממשפחת חסמי ביתא, היא Timoptic 0.5% (Timolol Maleate 10.0 mL), עם עלות של 203.47 דולרים בשנה, במינון של פעמיים ביום. התרופות הכי פחות יקרות מבין כלל התרופות הן Timolol Maleate 0.5% (Falcon, 15.0 mL) בעלות של 150.81 דולרים בשנה, ו-Metipranolol 0.3% (Falcon, 10.0 mL), בעלות של 151.96 דולרים, שתיהן ניתנות פעמיים ביום.
העלות השנתית של אנלוגים של פרוסטגלנדינים נעה בין 427.69 דולרים עבור Travatan ועד 577.62 דולרים עבור Lumigan.
התרופה היקרה ביותר הינה Alphagen P 0.15% (Brinonidine Ophthalmic), הניתנת שלוש פעמים ביום, עם עלות של 873.98 דולרים בשנה.
מרבית מיכלי התרופות מולאו ביתר. לדוגמא, Latanoprost 2.5 mL (Xalatan) ו-Bimatoprost 2.5 mL (Lumigan) הם מיכלי התרופות המלאים ביתר הנפוצים, עם 25.2% ו-29.4%, בהתאמה. עם זאת, בחלק מהתרופות המיכלים לא מולאו בכמות מספקת.
המחיר הממוצע הכולל של כל התרופות, הזמינות בין 1999 ועד 2006, עלה עם הזמן, וכך גם מחירן של מרבית התרופות בין 2002 ו-2006.
החוקרים מציינים כי המאמר מתייחס לסוגית עלויות הטיפול לחולים, ואינו נוגע לנושאים של יעילות, נסבלות הטיפול ובטיחות הטיפול לחולים.
Am J Ophthalmol 2008;145:106-113
לידיעה במדסקייפ