ממחקר שפורסם בגיליון הראשון online של ה- British Journal of Ophthalmologyעולה, כי הסיכון לגלאוקומה קשור בבעיות תירואיד.
החוקרים מציינים, כי קיימים מספר מנגנונים משוערים שבאמצעותם הפרעות בבלוטת התריס והטיפולים בהן נתפסים כמשפיעים על ההתפתחות של נזק גלאוקומטוטי. במחלת גרייבס הלחץ התוך-עיני עלול לעלות כתוצאה ממתיחה של השרירים החוץ-עיניים כנגד הידבקויות בתוך ארובת העין או גודש אורביטלי משני לעלייה בנפח הרקמה. במקרה של היפותירואידיזם, הצטברות עודפת של מוקופליסכרידים בתוך ה- trabecular meshworkפועלת בדומה לסורפקטנט, ומדביקה יחד ממברנות אנדותליאליות סמוכות.
מטרת המחקר הייתה לבדוק את הקשר בין היסטוריה של בעיות תירואיד והיסטוריה של גלאוקומה מדיווח עצמי בקרב 12,376 משתתפים מסקר שנערך בשנת 2002 בארה"ב, לאחר תקנון למאפיינים דמוגרפיים ומצב עישון.
החוקרים מדווחים, כי ההימצאות הכוללת של גלאוקומה הייתה 4.6%, וכי 11.9% דיווחו על היסטוריה של בעיות תירואיד. הימצאות גלאוקומה הייתה 6.5% באלה שדיווחו על בעיות תירואיד ו-4.4% באלה שלא. על-פי הדיווח, הקשר בין גלאוקומה ובעיות תירואיד נשמר גם לאחר תקנון להבדלי גיל, מין, גזע ומצב עישון (יחס צולב 1.38).
תוצאות המחקר תומכות, לדברי החוקרים, בהשערה לפיה הפרעות בבלוטת התריס עשויות להעלות את הסיכון לגלאוקומה. בעתיד, יש להמשיך להעריך את המנגנונים הפוטנציאליים העומדים בבסיס קשר זה, ולבדוק האם הטיפול בבעיות תירואיד מפחית את הסיכון לגלאוקומה.
מגבלות המחקר כוללות הישענות על דיווח עצמי, מה שעשוי להביא לסיווג שגוי; היעדר נתונים אודות הסוג הספציפי של גלאוקומה ו/או הפרעת תירואיד הקיימת, וכן חומרתם ומשכם; חוסר יכולת לבסס קשר זמני בין בעיות תירואיד וגלאוקומה; והיעדר מידע אודות טיפול נוכחי או קודם בבעיית התירואיד.
לסיום החוקרים מוסיפים ואומרים, כי חשוב לבסס את הקשר בין בעיות תירואיד והתפתחות גלאוקומה לאור ההימצאות הגבוהה של שני המצבים באוכלוסיה הכללית. לכן, מחקר פרוספקטיבי המבוסס על מדגם קליני גדול דרוש על-מנת לאשר באופן וודאי האם בעיות תירואיד מעודדות ו/או מחמירות נזק גלאוקומטוטי.
לידיעה במדסקייפ