הזרקת bevacizumab לתוך גוף הזגוגית משמשת לעיתים קרובות כטיפול נוסף בגלאוקומה ניאווסקולרית (NVG). מטרת המחקר הנוכחי הייתה להעריך את מהלך ותוצאות הטיפול בגלאוקומה ניאווסקולרית באמצעות זריקות bevacizumab לתוך גוף הזגוגית.
החוקרים אספו מידע לגבי דמוגרפיה, היסטוריה של מחלות עיניות, גורם לגלאוקומה ניאווסקולרית ומצב זווית הלשכה הקדמית. חדות ראיה, לחץ תוך עיני, מספר התרופות להורדת לחץ תוך עיני וסוג הטיפול שניתן תועדו עם אבחון הגלאוקומה הניאווסקולרית ובמהלך ביקורי המעקב. סיבוכים הקשורים לטיפול וסיבות לאיבוד ראיה תועדו גם הם.
במחקר השתתפו 56 עיניים של 52 מטופלים. בזמן אבחון הגלאוקומה הניאווסקולרית, חדות הראיה החציונית הייתה ספירת אצבעות ולחץ תוך עיני ממוצע +/- סטיית תקן היה 40 +/- 11 mm Hg. שישה חודשים לאחר זריקת ה- bevacizumab הראשונה, חדות הראיה החציונית הייתה 1/200 והלחץ התוך עיני הממוצע +/- סטיית תקן היה 18 +/- 15 mm Hg. 71% מהעיניים עברו טיפול פוטוקואגולציה לאחר אבחון הגלאוקומה הניאווסקולרית. 61% מהעיניים קיבלו GDI (glaucoma drainage implant). 46% מהעיניים קיבלו זריקות חוזרות של bevacizumab. 11 עיניים פיתחו היפמה (דימום ללשכה הפנימית של העין) לאחר זריקת bevacizumab וניתוח GDI בעוד ש-3 עיניים פיתחו היפמה לאחר ניתוח GDI ללא זריקת bevacizumab קודמת.
לסיכום, זריקת bevacizumab לתוך גוף הזגוגית משמשת לעיתים קרובות טיפול נוסף בגלאוקומה ניאווסקולרית. לאחר הזריקה הראשונה יש לעקוב אחר העיניים ללא תלות במצב הזווית הראשוני מאחר ומטופלים רבים עדיין יזדקקו לניתוח להפחתת הלחץ התוך עיני או לזריקות חוזרות של bevacizumab לתוך גוף הזגוגית.
הערת מערכת:
בהקשר זה לציין שלאחרונה פרסמנו את הכתבה הבאה המדווחת על פרסומים והודעות מטעם חברות רוש וגנטק אודות תופעות לוואי הקשורות לשימוש שלא באינדיקציה של התרופה.
לידיעה ב-PubMed