ממחקר חדש אשר הוצג בכנס השנתי ה-72 של ה-Canadian Opthalmological Society עולה כי התרופה Bevacizumab הינה יעילה בטיפול במספר מצבים אופתלמולוגיים אשר עלולים לסכן את חדות הראייה.
החוקרים בחנו בצורה פרוספקטיבית את ההשפעה של מתן Bevacizumab לתוך הזגוגית ל-17 עיניים של 17 חולים, באופן שאינו בהקצאה אקראית. החולים היו בגילאי 50 עד 85 שנים. עשרה מהחולים סבלו מניאו-וסקולאריזציה כורואידלית, משנית לניוון רשתית הקשור בגיל (Age-related Macular Degeneration, AMD); ל-6 מהחולים הייתה מחלה חסימתית וסקולארית מרכזית; ולאחד החולים הייתה חסימה של ענף הוריד הרטינלי.
החוקרים מסבירים כי בתחילת המחקר ביצעו מדידה של התגובות הרטינליות באמצעות אלקטרורטינוגרם מולטיפוקאלי (multifocal electroretinogram, mfERG), וכן מדדו את עובי המקולה באמצעות optical coherence tomography (OCT) ואת חדות הראייה על פי ה-Early Treament Diabetic Retinopathy Study. החוקרים שבו ומדדו את הערכים הללו כשלושה חודשים לאחר הזרקת Bevacizumab 1.25 מ"ג לעיני החולים.
החוקרים מצאו שיפורים בתגובות הרטינליות ובעובי המקולה בתום שלושת חודשי המעקב. באותה נקודת זמן, מצאו בנוסף כי האמפליטודות שנמדדו ב-mfERG עלו מ-13.08 ל-nV/deg2 17.50 (P = 0.001).
בנוסף, מדידות ה-OCT הראו כי עובי המקולה ירד לאחר הטיפול, עם שיפור בפוביאה המרכזית מ-0.32 ל-0.20 מ"מ מעוקב, ושיפור במקולה הכללית מ-8.86 ל-7.04 מ"מ מעוקב (P < 0.001).
כמו כן, נצפתה התקדמות בחדות הראייה, כשהחולים הצליחו לקרוא נכונה 57 אותיות לעומת 55 אותיות בתחילת המחקר, אולם התקדמות זו לא הייתה בעלת מובהקות סטטיסטית (P = 0.33).
באשר לתופעות הלוואי, החולים לא חוו תופעות כאלו כלל לדברי החוקרים, כתוצאה מהטיפול ב-Bevacizumab.
החוקרים מסכמים ואומרים כי הטיפול הצליח לייצב את הראייה של החולים למשך שלושה חודשים. הם מוסיפים כי בכוונתם להמשיך ולחקור את השפעת התרופה, ובמיוחד בטיפול בניוון רשתית הקשור בגיל.
מתוך הכנס השנתי ה-72 של ה-Canadian Opthalmological Society, שנערך ביוני 2009, בטורונטו, קנדה.
לידיעה ב-DocGuide