מתוצאות מחקר שפורסם בגיליון יולי 2009 של ה- Archives of Ophthalmology, עולה כי בחולים עם קוצר ראיה (מיופיה) בינוני עד גבוה, השתלת עדשות העשויות מקו-פולימר של קולגן (קולמר), הובילה לשיפור רפרקטיבי צפוי ויציב במשך 4 שנים.
החוקרים כותבים כי ניתוח לייזר מסוג Laser-assisted in-situ keratomileusis (LASIK) צבר פופולאריות כשיטה ניתוחית יעילה ובטוחה לתיקון קוצר ראיה, אך אנשים הסובלים מקוצר ראיה גבוה או מקרניות דקות נמצאים בסיכון גבוה לנזק לקרנית (keratectasia). בנוסף, אבלציה נרחבת בלייזר עלולה להוביל להידרדרות התפקוד האופטי של הקרנית העליונה.
החוקרים מציינים כי עדשות העשויות מקו-פולימר של קולגן (implantable collamer lens [ICL]; Visian ICL, Staar Surgical Company) פותחו להשתלה תוך-עינית במדור האחורי, כדי להתגבר על חסרונות הטיפול בלייזר. מחקרים קודמים מצאו כי עדשות קולמר (ICL) הן יעילות לתיקון אמטרופיה (ametropia) בינונית עד גבוהה, ובניגוד ללייזר מדובר בתהליך הפיך בו ניתן להחליף את העדשות. עם זאת, סיבוכים שונים תוארו לאחר השתלת עדשות אלו, ביניהם קטרקט, איבוד תאי אנדותל, גלאוקומה פיגמנטרית ו- papillary blocks.
מטרת החוקרים הייתה לבחון את השפעת ההשתלה לטווח ארוך על תיקון קוצר ראיה בינוני עד גבוה. לדברי החוקרים, זהו המחקר הארוך ביותר שנעשה לבחינת תוצאות הרפרקציה והסיבוכים לאחר השתלת עדשות קולמר.
זהו מחקר תצפיתי רטרוספקטיבי, שכלל 56 עיניים (20 מגברים ו-36 מנשים) מ-34 משתתפים הסובלים מקוצר ראיה של -4.00 עד -15.25 דיופטר. גיל המשתתפים הממוצע היה 37 שנה (טווח 21-59 שנה). משתתפי המחקר עברו ניתוח להשתלת עדשות ICL ולאחריו מעקב בתר-ניתוחי שגרתי. החוקרים העריכו את הבטיחות, יעילות, יציבות, יכולת חיזוי התוצאות וסיבוכי הניתוח, מבדיקות שנערכו לפני הניתוח ו-1, 3, 6 חודשים ו-1, 2 ו-4 שנים אחריו.
החוקרים כללו תוצאות בדיקות ביומיקרוסקופיות באמצעות מנורת סדק ובדיקת קרקעית העין, וחישבו את לוגריתם זווית הרזולוציה המינימאלית (logMar) של חדות הראיה הלא-מתוקנת וחדות הראיה הטובה ביותר עם משקפיים ואת הרפרקציה התואמת. כמו כן תועדו הלחץ תוך-עיני וצפיפות תאי האנדותל.
החוקרים השתמשו במערכת scanning-slit topography למדידת מרחק הלובן האופקי (horizontal white-to-white distance) ועומק הלשכה הקדמית. בנוסף נעשה שימוש ברפרקטומטר אוטומאטי למדידות קרטומטריות, במכשיר אולטראסאונד למדידת עובי הקרנית המרכזית הממוצע, בטונומטר למדידת הלחץ התוך-עיני ובמיקרוסקופ ספקולארי להערכת צפיפות תאי האנדותל.
מתוצאות המחקר עולה, כי 4 שנים לאחר הניתוח ערך ה-logMAR של חדות הראיה הלא מתוקנת (uncorrected visual acuity, UCVA) וחדות הראיה הטובה ביותר עם משקפיים (best spectacle-corrected visual acuity, BSCVA) היו -0.03 (סטיית תקן 0.23) ו--0.21 (סטיית תקן 0.09), בהתאמה.
אינדקס הבטיחות (BSCVA ממוצע לאחר הניתוח חלקי BSCVA ממוצע לפני הניתוח) היה 1.19 (סטיית תקן 0.25(. ב-18 עיניים (32%) לא נמצא שינוי ב-BSCVA לאחר 4 שנים, ב-26 עיניים (46%) נמצא שיפור של שורה אחת, ב-7 עיניים (13%) נמצא שיפור של שתי שורות, ב-5 עיניים (9%) נצפה איבוד של שורה אחת. איבוד של 2 שורות או יותר לא נמצא באף אחת מהעיניים.
אינדקס היעילות (UVCA ממוצע לאחר הניתוח חלקי BSCVA ממוצע לפני הניתוח) היה 0.83 (סטיית תקן 0.29). ב-50 עיניים (95%) נמצא UVCA של 0.5 וב-39 עיניים (70%) נמצא UCVA של 1.0 או יותר.
במהלך בדיקת יכולת החיזוי של תוצאות הניתוח, החוקרים מצאו כי 4 שנים לאחר הניתוח 44 עיניים (79%) היו בטווח של +0.5 דיופטר ו-52 עיניים (93%) היו בטווח של +1.0 דיופטר מיעד התיקון.
שינוי רפרקציה ממוצע של -0.24 דיופטר (סטיית תקן 0.57) התרחש מחודש ועד 4 שנים לאחר הניתוח. אחוז איבוד תאי האנדותל הממוצע היה 3.7% לאחר 4 שנים.
החוקרים מציינים כי לא נמצאה עלייה משמעותית בלחץ התוך-עיני ולא התרחשו סיבוכים מסכני-ראיה בתקופת המעקב.
החוקרים מסכמים כי לטיפול בקוצר ראיה בינוני עד גבוה, השתלת עדשות ICL היא בטוחה ויעילה ומספקת תוצאות רפרקטיביות יציבות וצפויות לאחר 4 שנים, ולכן טיפול זה מהווה אפשרות ניתוחית טובה לבעיה זו. עם זאת, דרוש מעקב ממושך יותר מ-4 שנים על מנת להעריך סיבוכים ארוכי טווח אפשריים של ניתוח זה.
לדבריהם, להשתלת עדשות ICL יתרונות ע"פ שיטות קרטו-רפרקטיביות כגון ה-LASIK. החוקרים מציינים שקיימים דיווחים כי שיטת LASIK הרגילה טובה פחות משיטת wavefront-guided LASIK, ולכן לא ניתן לומר שהשתלת העדשות מובילה לתוצאות קליניות טובות יותר מ- wavefront-guided LASIK. דרושים מחקרים קליניים אקראיים מבוקרים להשוואת שיטות ניתוחיות אלו.
Arch Ophthalmol. 2009;127:845–850.
לידיעה במדסקייפ