מאת ד"ר בן פודה שקד
ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון אוגוסט של ירחון Archives of Opthalmology עולה כי מבין מספר גורמים הקשורים בשינויים גלקאוקומטוטיים בשדה הראייה, גיל מתקדם ורמות חריגות של נוגדני אנטיקרדיוליפין קשורים בשינוי המהיר ביותר, בעוד שירידה של 20% בלחץ התוך עיני (Intraocular pressure, IOP) בחולים המראים התקדמות של המחלה הביאה להאטה משמכותית של קצב ההתדרדרות.
החוקרים מזכירים כי בעבודה קודמת שפרסמו עלה בידם לזהות ארבעה גורמי סיכון להתקדמות שינויים גלאוקומטוטיים בשדה הראייה, והם רמת נוגדני האנטיקרדיוליפין בסיסית חריגה, גיל מתקדם, מין נקבה ו-IOP ממוצע גבוה יותר בתום המעקב.
בעבודתם הנוכחית, ביקשו החוקרים לבחון את קצב השינוי בשדה הראייה בקרב חולים עם גורמי סיכון אלו, וכן את ההשפעה של הורדת ה-IOP על קצב זה בחולים בהם חלה החמרה של המחלה.
במחקר נכללו סך של 216 חולים הסובלים מגלאוקומה רחבת-זווית נכללו במחקר, עם גיל ממוצע של 65.2 שנים, אשר נוטרו להתקדמות המחלה מדי ארבעה חודשים באמצעות פרימטריה. החולים גויסו למחקר עם יעד התחלתי של IOP, והתוצא הקליני הושג באם הודגם אובדן שדה הראייה ממוקם במדידות חוזרות. בחולים אלו בוצעה הורדה של 20% ומעלה בלחץ התוך עיני באמצעות טיפול מדורג (מונותרפיה, טיפול טופיקלי נוסף, טרבקולופלסטיה בלייזר ארגון ו/או טיפול סיסטמי במעכבי Carbonic anhydrase וטרבקולוטומיה) על מנת להשיג את יעד ה-IOP החדש.
החוקרים מדווחים כי 70.8% מהחולים לא הגיעו לתוצא הקליני, 20.1% השיגו תוצא אחד, 7.4% השיגו 2 תוצאים ו-0.9% השיגו שלושה (משמע שלוש מדידות עוקבות של ירידה של 20% ב-IOP).
בנוסף, נמצא כי רמה חריגה של נוגדני האנטיקרדיוליפין הייתה קשורה בקצב מוגבר משמעותית של השינוי בשדה הראייה בהשוואה לרמה תקינה של נודגנים אלו (-0.57 ו--0.03 דציבלים לשנה, בהתאמה; p=0.004). גיל מתקדם היה קשור אף הוא בקצב שינוי רב יותר. עם זאת, גורמי הסיכון שזוהו בעבר להתקדמות המחלה- מין נקבה והלחץ התוך עיני בתום המעקב- לא היו קשורים בהשפעה על קצב השינוי בניתוח הנוכחי.
החוקרים מוסיפים כי ירידה חציונית של 20% בלחץ התוך עיני (18.0 – 14.8 mmHg) הביאה להאטה בקצב שינוי שדה הראייה (מ--0.36 ל--0.11 דציבלים לשנה; p<0.02).
החוקרים טוענים כי בעוד שממצא זה המתייחס לנוגדני ה-Anticardiolipin הינו משמעותי, הרי שהשלכותיו המעשיות אינן ברורות, שכן רק 5.5% מהנבדקים הראו רמות חריגות של נוגדנים אלו. לא ברור עדיין שמא הורדה רבה יותר של הלחץ התוך עיני בחולים אלו אכן מועילה, הם מבהירים.
מומחה בתחום אשר נתבקש להגיב לפרסום הדברים מציין כי גלאוקומה ראשונית רחבת-זווית הינה מחלה כרונית, וטוען כי כשמבקשים להעריך את השפעתה על איכות החיים הקשורה בראייה, חשוב לשקול את אופי הפגמים מהם סובל החולה בשדה הראייה, וכן את קצב השינויים בשדה הראייה.
לדברי המומחה, המחקר הנוכחי מתוכנן היטב ומדגים כי בחולים אשר סובלים מפגיעה מוקדמת עד בינונית בשדה הראייה ואשר הראו התקדמות של המחלה על פי הגדרות המחקר יתכן וניתן להאט משמעותית את קצב השינויים בשדה הראייה באמצעות הורדה נוספת ומתונה (של כ-20%) בלחץ התוך עיני.
בנוסף, מזכיר המומחה את הממצאים לפיהם קצב השינוי בשדה הראייה מהיר יותר בקרב הנבדקים החיוביים לנוגדני אנטיקרדיוליפין בהשוואה לאלו המראים רמות תקינות של נוגדנים אלו. על פי הידוע לו, הוא טוען, המדובר במחקר הראשון המדגים קשר זה, ופותח לפיכך דלת להמשך המחקר הנדרש בתחום.
ראוי להזכיר כי לאחרונה דיווחנו על מחקר נוסף שבוצע בתחום ופורסם בגיליון יוני של ירחון Opthalmology, ובו ביקשו החוקרים לבחון את ההיארעות של ירידה גלאוקומטוטית בשדה הראייה לאורך עשר שנים בתלות בגיל ובמין. הם מצאו כי בקרב קשישים אירופאיים לבנים עומדת היארעות זו על פחות מ-3%, וכי סיכון זה עלה מכ-2% בקרב אנשים בשנות החמישים לחייהם לכ-6% באלו בשנות השמונים לחייהם. בנוסף, דיווחו החוקרים באותו מחקר כי בין גורמי הסיכון שנמצאו כקשורים בהיארעות זו היה לחץ תוך עיני גבוה יותר בתחילת המעקב.
Arch Ophthalmol 2010
לידיעה במדסקייפ