מומחים רבים בטיפול בגאוט יוצאים כנגד ההנחיות החדשות בנושא שפורסמו מטעם ה-ACP (American College of Phyisician). בהנחיות שינו את הדגש מטיפול ליעד לאיזון רמות חומצה אורית בדם והמליצו כי במרבית החולים, הרופאים יתמקדו בהקלה על תסמינים אקוטיים של גאוט, במקום התייחסות לפתופיזיולוגיה ברקע.
ארבע ההמלצות העיקריות בנוגע לטיפול בגאוט כוללות טיפול אקוטי בקורטיקוסטרואידים, נוגדי-דלקת שאינם סטרואידים, או קולכיצין; שימוש בקולכיצין במינון נמוך (1.2 מ"ג, לאחר מכן 0.6 מ"ג לאחר שעה) בטיפול בגאוט אקוטי; לא להתחיל טיפול להפחתת רמות חומצה אורית לאחר התקף ראשון של גאוט או בחולים עם עד 2 התקפים בשנה; ולדון בתועלת והנזקים של הטיפול, עלויות והעדפות אישיות לפני התחלת טיפול להפחתת רמות חומצה אורית בחולים עם התקפים חוזרים של גאוט.
במאמר מערכת ראשון שהתייחס להנחיות החדשות הסבירו מומחים בתחום כי ההנחיות פוגעות בהדרכה הספציפית לחולי גאוט ועשויות להוביל להשבת חזון הטיפול האופטימאלי לגאוט עשרות שנים אחורה.
במאמר נפרד, הוסיפו מומחים כי עליית רמות חומצה אורית ל-6.8 מ"ג/ד"ל בתנאים פיזיולוגיים תקינים עשויה להוביל להתגבשות מונוסודיום אוראט. היפראוריצמיה אינה רק גורם סיכון לגאוט, אלא חלק חשוב בפתופיזיולוגיה של המחלה והתלקחויות גאוט ונזק מפרקי. לפיכך, הטיפול בהיפראוריצמיה הינו בעל חשיבות רבה בבקרת המחלה.
טענת הכותבים הינה כי העדר נתונים ממחקרים אקראיים ומבוקרים להשוואות טיפול ליעד מטרה אל מול טיפול למניעת תסמינים אינה מעידה כי אין נתונים להבחנה בין שתי הגישות. לדבריהם, ישנן עדויות המעלות חשש כי גישת טיפול למניעת תסמינים עשויה לתרום לתוצאות פחות טובות בגאוט.
על-בסיס הנתונים בספרות הרפואית, מובן כי שמירת ריכוז נמוך של חומצה אורית לאורך פרק זמן ארוך מובילה להפחתת ו/או הפסקת התלקחויות חוזרות של גאוט, כמו גם הפחתה או היעלמות נגעי טופי. מחקרים הוכיחו את התועלת של שמירת ריכוז חומצה אורית מתחת ל-6 מ"ג/ד"ל, עם תועלת גדולה עוד יותר בשמירת ריכוז חומצה אורית מתחת ל-5 מ"ג/ד"ל, בפרט בחולים עם טופי. העדר נתונים ממחקרים אקראיים לא צריך לשלול את ההנחיה לרופאים להפחית רמות חומצה אורית.
המומחים מזהירים כי ההצעה לגישת טיפול למניעת תסמינים מסוכנת באופן דומה ומעלה את הסיכון להתלקחויות גאוט, טופי ונזק למפרקים. יתרה מזאת, סוגיית ניטור רמות חומצה אורית חשובה גם לקביעת מינון תרופות להפחתת חומצה אורית בדם.
מומחים אחרים מוסיפים כי חשש נוסף נובע מכך שההנחיות החדשות כה שגויות עד שהן עלולות להוביל לשינויים ברמת הגופים המבטחים, דוגמת כיסוי בדיקות מעקב אחר רמות חומצה אורית בדם. הטענה היא כי ללא מינון הולם של טיפול להפחתת רמות חומצה אורית בדם, הדורש ניטור רמות חומצה אורית בדם, הגופים המבטחים עשויים בסופו של דבר לשלם סכומים גבוהים יותר בעקבות טיפול בהתלקחות גאוט, אשפוזים לבתי חולים והוצאות אחרות הקשורות בסיבוכי גאוט.
Ann Intern Med. Published online November 1, 2016
לידיעה במדסקייפ