בילדים שטופלו בהורמון גדילה תועד עליה קלה בסיכון לאירועים קרדיווסקולאריים בבגרות, כך עולה מתוצאות מחקר חדש משבדיה שפורסמו בכתב העת JAMA Pediatrics.
מדגם המחקר כלל 3,408 חולים שקיבלו הורמון גדילה בנקודת זמן כלשהי בין 1985 עד 2010. לכל אחד מהם התאימו החוקרים 15 ביקורות מהמאגר הארצי בשבדיה. שני-שליש מהמשתתפים במחקר היו גברים. המשתתפים במחקר היו במעקב עד סוף שנת 2014, עם מעקב ממוצע בן 14.9 שנים.
התוצא העיקרי היה אירוע קרדיווסקולארי ראשון שתועד לאחר תחילת המעקב, תוצא משני כלל את האירוע הקרדיווסקולארי החמור הראשון.
מבין 1,809 אירועים קרדיווסקולאריים שתועדו במהלך המעקב, שיעורי ההיארעות עמדו על 25.6 אירועים ל-10,000 שנות-אדם בקבוצת החולים ועל 22.6 אירועים ל-10,000 שנות-אדם בקבוצת הביקורת. בהשוואה לסיכון לאירוע לבבי אחד מבין כל 442 משתתפים שלא קיבלו טיפול הורמונאלי, הסיכון עמד על אירוע לבבי אחד מבין כל 391 משתתפים שטופלו בהורמון גדילה (עליה מובהקת סטטיסטית של 69%), כאשר העליה בסיכון הייתה בולטת במיוחד בנשים (יחס סיכון של 2.05, רווח בר-סמך 95% של 1.31-3.20) בהשוואה לגברים (יחס סיכון של 1.55, רווח בר-סמך 95% של 1.12-2.13).
ככל שמשך זמן הטיפול היה ארוך יותר (יחס סיכון של 2.08, רווח בר-סמך 95% של 1.35-3.20) והמינון המצטבר היה גבוה יותר (יחס סיכון של 2.05, רווח בר-סמך 95% של 1.18-3.55), כך עלה הסיכון למחלה קרדיווסקולארית. הסיכון לאירוע קרדיווסקולארי חמור היה גבוה יותר (יחס סיכון מתוקן של 2.27, רווח בר-סמך 95% של 1.01-5.12).
החוקרים כותבים כי הסיבה בגינה ניתן הטיפול לא השפיעה משמעותית על הסיכון. בקרב אלו שאובחנו כקטנים לגיל היריון תועדה עליה של 97% בסיכון. הסיכון היה גבוה יותר ב-66% בקרב חולים בהם נקבעה אבחנה של חסר מבודד של הורמון גדילה והיה גבוה יותר ב-55% כאשר האבחנה הייתה קומה נמוכה אידיופטית.
החוקרים מדגישים כי למרות ממצאי המחקר, לא ניתן היה לקבוע אם הסיכון המוגבר נבע ישירות מהטיפול או מבעיות רקע אשר הובילו למתן הטיפול בהורמון גדילה מלכתחילה.
JAMA Pediatr. Published online December 21, 2020
לידיעה במדסקייפ