ממחקר חדש, שפורסם במהדורת ספטמבר של Journal of the National Cancer Institute, עולה כי נוכחות של cagA (cytotoxin-associated gene) בהליקובקטר פילורי קשור עם נגעים טרום ממאירים חמורים יותר בקיבה.
הדרך שבה זיהום בהליקובקטר פילורי נמדד עשויה להיות מאוד חשובה. היות וזיהוי cagA DNA בביופסיה של הקיבה נמצאת בקורלוציה חזקה עם תוצאה קלינית במחקר הנוכחי, הוא עשוי להיחשב גולד סטנדרט שאליו יש להשוות שיטות אבחון אחרות.
החוקרים העריכו קשרים בין זיהום בהליקובקטר פילורי, גנוטיפים הקשורים עם אלימות חיידקית וחומרת הנגעים הטרום ממאירים בקיבה במטופלים הנמצאים בסיכון גבוה לזיהום עם הליקובקטר פילורי ולסרטן קיבה.
במחקר בו השתתפו 206 נבדקים נמצא כי השכיחות של cagA הייתה גבוהה יותר משמעותית בקרב מטופלים עם נגעים יותר חמורים (86%) בהשוואה לנגעים פחות חמורים (59%).
מרבית המטופלים, שהיו חיוביים ל-cagA וסבלו מנגעים יותר חמורים, הודבקו בגנוטיפ vacA s1 או vacA m1, בעוד שנבדקים שהיו שליליים ל-cagA, הודבקו בגנוטיפ vacA s2 או m2.
לאחר מכן, החוקרים בדקו 2145 ביופסיות קיבה של נבדקים, שהשתתפו במחקר רנדומאלי בונצואלה. לנבדקים, שהיו שליליים ל-CagA, היה שיעור כפול של גסטריטיס כרונית לעומת נבדקים ללא הזיהום, אך השכיחות של נגעים יותר מתקדמים הייתה דומה בשתי הקבוצות.
לעומת זאת, לנבדקים, שהיו חיוביים ל-CagA, היה שיעור גבוה פי 4.33 של גסטריטיס כרונית ושיעורי דיספלזיה הגבוהים פי 15.5 בהשוואה לנבדקים ללא הזיהום.
בהשוואה לנבדקים עם גנוטיפ השלילי ל-CagA, לאלה עם גנוטיפ החיובי ל-CagA היה שיעור גבוה פי 2 של גסטריטיס כרונית, שיעור גבוה פי 7.35 של מטפלזיה אינטסטינלית סוג 2 ושיעור גבוה פי 16.7 של דיספלזיה.
לנבדקים עם גנוטיפ החיובי ל- CagAהיו גם שיעורים גבוהים יותר של התקדמות ושיעורים נמוכים יותר של רגרסיה בהשוואה לנבדקים ללא זיהום ולנבדקים עם גנוטיפ השלילי ל- CagA.
לסיכום, המחקר הנוכחי מצביע על קשר חזק בין זיהום נוכחי עם זנים החיוביים ל- CagA של הליקובקטר פילורי ובין חומרת נגעים טרום ממאירים בקיבה באוכלוסיית אמריקאים לטינים הנמצאים בסיכון גבוה לזיהום בהליקובקטר פילורי ולסרטן קיבה.
בשלב זה עדיין מוקדם לתרגם את תוצאות המחקר הנוכחי להמלצות פרקטיות. החוקרים קוראים לביצוע מחקרים נוספים, שיחזרו על תוצאות המחקר הנוכחי. בנוסף, צריך להבין את התפקיד של cagA במקרים של סרטן קיבה ולא רק בנגעים טרום ממאירים. כמו כן, יש להבין את הקשר בין זיהוי DNA של הליקובקטר פילורי בביופסיה של הקיבה ובין נוגדנים לאנטגנים של הליקובקטר פילורי בסרום.
J Natl Cancer Inst 2007;99:1328-1334
לידיעה במדסקייפ