ממחקר חדש, שפורסם במהדורת אוגוסט של World Journal of Gastroenterology, עולה כי מבחן נשיפה אוראה המשתמש באוראה המסומנת בפחמן 14 (C14-UBT) מדויק יותר מסרולוגיה באבחון זיהום של הליקובקטר פילורי.
המבחנים הסרולוגים טובים מאוד בשלילת זיהום הודות לערכי רגישות של עד ל-98%,. הדיוק היחסית נמוך של מבחנים אלה נובע מהספציפיות הנמוכה שלהם.
במחקר הנוכחי השתתפו 83, שעברו כריתת עצב הווגוס, 73 מטופלים שקיבלו טיפול תרופתי בכיב הפפטי ממנו סבלו ו-88 נבדקי ביקורת. כל המשתתפים הוערכו באמצעות בדיקות סרולוגיה ומבחן נשיפה.
בהתבסס על ממצאי גדילה חיידקית והיסטולוגית (הושגו במהלך ביופסיה גסטרוסקופית), זיהום בהליקובקטר פילורי אותר ב-70% מנבדקי הביקורת, ב-75% מהמטופלים שקיבלו טיפול תרופתי וב-79% מהמטופלים, שעברו כריתת עצב הווגוס.
הרגישות של תבחין נשיפה נעה בין 92 ל-96% והספציפיות בין 80 ל-90%. לעומת זאת, הרגישות של סרולוגיה נעה בין 83 ל-98% והספציפיות בין 32 ל-71%. רמות נוגדני IgG נגד הליקובקטר פילורי היו בקורולציה חלשה עם דרגת הדלקת ועם כיב פעיל.
החוקרים מסכמים ואומרים כי שימוש לא ביקורתי בסרולוגיה לאבחון הליקובקטר פילורי יביא להערכת יתר ניכרת של שכיחות הזיהום באוכלוסייה הנבדקת. מצד שני, סרולוגיה של הליקובקטר פילורי מאוד אמינה בשלילת הזיהום ולכן מועילה כבדיקות סקר.
World J Gastroenterol 2008;14:5039-5045