לאחרונה פורסם ב- Circulationמסמך קונצנזוס של מומחים אודות הפחתת הסיכונים של טיפול נוגד-טסיות ושימוש ב-NSAIDs במערכת העיכול. המסמך פותח על-ידי ה-American College of Cardiology Foundation (ACCF) Task Force, ה-American College of Gastroenterology וה-American Heart Association.
מסמך הקונצנזוס דן בנושאים הבאים:
- שכיחות השימוש ב- NSAIDs/ אספירין
- מנגנון הפגיעה במערכת העיכול - NSAIDs
- מנגנון הפגיעה בקיבה ובתריסריון - פלביקס
הסקירה כוללת בין היתר את ההמלצות הבאות:
- מאחר והשימוש ב-NSAIDs, כולל מעכבים סלקטיביים ל-COX2 ו- NSAIDs מסורתיים הנמכרים ללא מרשם, יחד עם מינון לבבי של אספירין מעלה באופן ניכר את הסיכון לסיבוכי כיב, יש לתת טיפול מגן לקיבה בחולים בסיכון.
- השימוש באספירין במינון נמוך למניעה לבבית קשור בעלייה פי 2-4 בסיכון לאירועים בדרכי העיכול העליונות. תכשירים מצופים אינם מפחיתים את הסיכון לדימום. בחולים בסיכון לתופעות לוואי, יש לספק הגנה קיבתית. הסיכון לאירועים בדרכי העיכול העליונות עולה עם העלאת המינון של אספירין. לכן, עבור השלב הכרוני של הטיפול, מינונים גבוהים מ-81 מ"ג אינם צריכים להירשם רוטינית.
- השילוב של אספירין וטיפול נוגד קרישה (כולל הפרין, הפרין במשקל מולקולרי נמוך וקומדין) קשור בעלייה מובהקת ומשמעותית קלינית בסיכון לאירועי דימום חוץ-גולגולתיים משמעותיים, אחוז גדול מתוכם בדרכי העיכול העליונות. יש להשתמש בשילוב זה עבור אינדיקציה ווסקולרית, אריתמית או מסתמית מבוססת, ועל החולים לקבל במקביל גם PPI. כאשר מוספים קומדין לאספירין פלוס פלביקס מומלץ על INR של 2.0-2.5.
- החלפת אספירין בפלביקס אינה אסטרטגיה מומלצת להפחתת הסיכון לדימום חוזר מכיב בחולים בסיכון גבוה והיא פחות טובה מאשר השילוב של אספירין ו- PPI.
- השילוב של פלביקס וקומדין קשור בהיארעות מוגברת של דימום משמעותי לעומת מונותרפיה. שימוש בשילוב של נוגדי טסיות וטיפול נוגד קרישה צריך להישקל רק במקרים שבהם סביר שהתועלות יעלו על הסיכונים. כאשר מוסיפים קומדין לאספירין פלוס פלביקס, מומלץ על INR של 2.0-2.5.
- PPIs הם התרופה המועדפת לטיפול ומניעה של פגיעה במערכת העיכול על-רקע NSAID ואספירין.
- מומלץ לבצע בדיקה ואירדיקציה של הליקובקטר פילורי בחולים עם היסטוריה של כיב בטרם מתחילים טיפול כרוני עם נוגד-טסיות.
- החלטה על הפסקת אספרין במסגרת של דימום חריף מכיב חייבת להיעשות על בסיס אינדיבידואלי, בהתבסס על הערכת הסיכון הלבבי והסיכון במערכת העיכול, תוך התחשבות בסיבוכים תרומבוטים והמורגים פוטנציאלים.
- בחולים קרדיווסקולרים בסיכון גבוה עם טיפול כפול בנוגדי-טסיות ניתן לשקול טיפול אנדוסקופי, ושיתוף הפעולה עם קרדיולוגים ואנדוסקופיסטים צריך להתחשב בסיכונים לדימום ובסכנה לתרומבוזיס בנוגע לתזמון של הפסקת הטיפול עם נוגד-טסיות.
להנחיות המלאות הקש כאן
לידיעה ב-NeLM