ממחקרים בעכברים עולה כי גסטרין, המגרה הפרשה של חומצת קיבה, הוא מרכיב חשוב בהתפתחות ממאירות קיבה על-רקע הליקובקטר.
במאמר שפורסם במהדורת יולי של American Journal of Pathology מסבירים החוקרים כי מהמחקר עולה כי לגסטרין השפעה ייחודית על גוף הקיבה והאנטרום במקרים של זיהום כרוני בהליקובקטר.
במסגרת המחקר, החוקרים הדביקו בחיידקי Helicobacter Felis עכברים טרנסגנים עם רמות גסטרין גבוהות בדם, עכברים עם גן גסטרין לא-פעיל (Knockout) ועכברים רגילים (Wild-Type).
18 חודשים לאחר ההדבקה, בעברים עם רמות גסטרין גבוהות בדם ובעכברים רגילים תועדה גסטריטיס אטרופית חמורה ודיספלאזיה באזור גוף הקיבה, בעוד שבעכברים חסרי-גסטרין תועדה גסטריטיס חמורה בלבד עם אטרופיה קלה, אך ללא דיספלאזיה של גוף הקיבה.
מנגד, בעכברים חסרי-גסטרין ובעכברים רגילים תועדה דיספלאזיה קלה-עד-בינונית של האנטרום לאחר 18 חודשים מההדבקה בחיידק, בעוד שבעכברים עם רמות גסטרין גבוהות בדם לא תועדה התקדמות של המחלה באנטרום בשלב זה.
מהתוצאות עולה לגסטרין השפעות ייחודיות על תפקוד האפיתל בין גוף הקיבה והאנטרום.
החוקרים מסכמים וכותבים כי לגסטרין תפקיד חשוב בהגנה מפני נזק לרירית על-רקע הפרשת חומצת קיבה בהשראת גסטרין, ולכן ייתכן כי ריכוז גבוה מדי או ריכוז נמוך מדי של גסטרין יגבירו את הנטייה לממאירות.
Am J Pathol 2009;175:2775-2785
לידיעה במדסקייפ