מאת ד"ר עמית עקירוב
חוקרים מספרד מדווחים במאמר חדש שפורסם בכתב העת American Journal of Gastroenterology על תוצאות מחקר חדש מהן עולה כי בחולים עם כיב פפטי מדמם אין צורך בטיפול אחזקה לאחר הכחדה של הליקובקטר פילורי מאחר ששיעור הדימומים החוזרים עקב כיב פפטי, לאחר טיפול ראשוני מוצלח, עומדים על פחות מ-1% לשנת-מטופל.
לדברי החוקרים, כמעט ואין מקרים של דימום חוזר מכיב פפטי לאחר ריפוי זיהום בהליקובקטר פילורי, ולכן נראה כי אין צורך במתן טיפול תרופתי נגד הפרשת חומצה כטיפול אחזקה בחולים עם היסטוריה של דימום מכיב פפטי והכחדה של הליקובקטר פילורי.
רבים מאמינים כי טיפול נגד-הפרשה נדרש בחולים לאחר הכחדה של הליקובקטר פילורי, אך מהמחקר הרב-מרכזי שכלל 1,000 חולים, עם 3,253 שנות-מטופל, רק 31 חולים אובחנו עם הישנות זיהום בהליקובקטר פילורי (27 בשנה אחת, שלושה בשנה שנייה ואחד בשנה השלישית). שיעורי ההיארעות המצטברים עמדו על 3.1% והשיעור לכל שנת-מטופל עמד על 0.95%.
כל המשתתפים במחקר היו במעקב במשך לפחות שנה אחת.
הישנות דימום תוארה בשלושה חולים לאחר שנה אחת ובשניים נוספים לאחר שנתיים. שלוש מבין חמש ההישנויות הופיעו לאחר טיפול בתרופות ממשפחת NASID (Nonsteroidal Antiinflammatory Drugs), ובשני המקרים האחרים מדובר היה בהישנות זיהום הליקובקטר פילורי.
ההיארעות המצטברת הכוללת של דימום חוזר עמדה על 0.5%, שתורגמה להיארעות של 0.15% לשנת-מטופל.
מבין 592 המשתתפים שלא נטלו NSAID בעת הדימום הראשוני, תוארו רק שתי הישנויות (אחת לאחר נטילת NSAID ואחת לאחר זיהום חוזר בהליקובקטר פילורי), עם היארעות דימום חוזר של 0.11% לשנת-מטופל.
החוקרים קובעים כי הכחדה מוצלחת של הליקובקטר פילורי הביאה לשינוי דרסטי במהלך הטבעי של דימומים מכיב פפטי, כאשר כמעט ואין מקרי דימום לאחר ריפוי הזיהום. כתוצאה מכך, בכל החולים עם דימום מכיב פפטי מומלץ להשלים בדיקה לנוכחות הליקובקטר פילורי ולהתחיל בטיפול להכחדת החיידק במידה והממצאים חיוביים. לדבריהם, נותר עוד להוכיח כי התועלת של הכחדה של הליקובקטר פילורי נותרת בטווח הרחוק, בעיקר מאחר שהדבקה חוזרת בחיידק עשויה להוות בעיה בטווח הארוך.
Am J Gastroenterol 2012
לידיעה במדסקייפ