ממחקר חדש, שפורסם במהדורת אפריל של Archives of Otolaryngology — Head & Neck Surgery, עולה כי מטופלים עם סרטן בבלוטת המגן שנחשפו לקרינה (במקום עבודתם או כטיפול בסרטן שד ואקנה) חווים תוצאות פחות טובות בהשוואה למטופלים עם סרטן בבלוטת המגן ללא חשיפה לקרינה.
חשיפה לקרינה היא גורם סיכון מבוסס לסרטן בבלוטת המגן, אך מחקרים קודמים לא הדגימו הבדל בתוצאה קלינית בין מטופלים שנחשפו לקרינה ואלה שלא.
המחקר הרטרוספקטיבי הנוכחי כלל 125 מטופלים מבית החולים הר-סיני (Mount Sinai), שנחשפו לקרינה ו-574 מטופלים ללא חשיפה לקרינה.
בהשוואה למטופלים ללא חשיפה לקרינה, אלה עם חשיפה היו עשויים יותר לסבול ממחלה בשלב 4, עם גרורות מרוחקות (9% לעומת 2%) ומתו יותר (4% לעומת 1.5%). ממצאים אלה היו בניגוד לממצאי מחקרים קודמים שהשוו בין שתי הקבוצות. בנוסף, יותר מטופלים עם חשיפה לקרינה עברו כריתה כוללת או כמעט כוללת של בלוטת המגן (83% לעומת 38%). יתרה מכך, כמות גדולה יותר של מטופלים עם חשיפה לקרינה נזקקו לפרוצדורות נוספות (23% לעומת 2%). גם ממצא זה היה בניגוד לממצאים קודמים.
החוקרים מסבירים כי למיטב ידיעתם, המחקר הנוכחי הוא הראשון שמדגים פרוגנוזה לא טובה במטופלים עם היסטוריה של חשיפה לקרינה. ההנחה היא שהמספר הגדול יחסית של מטופלים שנחשפו לקרינה במחקר הנוכחי אחראי להבדלים בין ממצאי המחקר הנוכחי לממצאי מחקרים קודמים.
גידולי המטופלים עם חשיפה לקרינה היו אגרסיביים יותר מבחינה פתולוגית והתאפיינו יותר במחלה רב-מקומית (63% לעומת 36%) ובהתפשטות מחוץ לבלוטת המגן (26% לעומת 8%).
מרבית המטופלים במחקר נחשפו לקרינה (56%) כחלק מטיפול הקרנות חיצוני וישיר לראש ולצוואר, לעיתים קרובות כטיפול במצבים שפירים, כגון אקנה. בשנות ה-50, 60 של המאה הקודמת, מטופלים רבים קיבלו קרינה לטיפול באקנה, באדנואידים, בזיהומי פטרייה ובמצבים אחרים. מטופלים אלה משלמים כיום את מחיר הטיפול בקרינה בצעירותם.
סוג החשיפה לקרינה השני הנפוץ ביותר (23%) היה תעסוקתי/דיאגנוסטי וכלל טכנאי בדיקות רנטגן לא מוגנים, סייעות לרופא שיניים ומטופלים שעברו בדיקות הדמיה חוזרות של ראש-צוואר.
11% מהמטופלים נחשפו לקרינה כחלק מחשיפה סביבתית, כגון התאונה בצ'רנוביל. טיפולי הקרנות חיצוניים למקום אחר בגוף, כגון שד, היו אחראים ל-6% ממקרי החשיפה.
טיפולי הקרנה לראש-צוואר הכי מזיקים
למרבית המטופלים עם גידול ממוין היטב בבלוטת המגן היו תוצאות טובות. גם בקרב מטופלים שנחשפו לקרינה והיו תחת מעקב של 10.6 שנים בממוצע, מרבית המטופלים (86%) חיו והחלימו מהמחלה. במאמץ לקבוע האם לסוג החשיפה הקודמת לקרינה יש השפעה על ממצאים פתולוגיים של הגידול או על תוצאה קלינית, החוקרים חילקו את המטופלים שנחשפו לקרינה לתתי קבוצות בהתאם לסוג החשיפה.
תתי קבוצות אלה הושוו עבור גיל החשיפה, שלב הגידול הממאיר, ניקוד MACIS (גרורות, גיל, שלמות הוצאת הגידול, חדירה וגודל הגידול), הישנות מקומית, גרורות מרוחקות וסבירות למות מהמחלה. תת הקבוצה עם טיפול הקרנות חיצוני ישירות לראש-צוואר כללה 56% מכל המטופלים עם מחלה בשלב 4 ו-60% מהמטופלים עם ניקוד MACIS הגדול מ-8. בנוסף, בתת קבוצה זו היו 63% מהמטופלים, שחוו הישנות מקומית, 55% מהמטופלים עם גרורות מרוחקות ו-80% מהמטופלים שמתו מהגידול הממאיר בבלוטת המגן. יש לציין, שתת קבוצה זו הכילה את מרבית המטופלים ושהחשיפה לקרינה הייתה בגיל צעיר יותר (גיל ממוצע – 14.9) בהשוואה לכל אחת מתתי הקבוצות האחרות (P < .005) מלבד הקבוצה עם חשיפה תעסוקתית/דיאגנוסטית (גיל ממוצע – 19.9).
Arch Otolaryngol Head Neck Surg. 2009;135:355-359
לידיעה במדסקייפ