מתוצאות מחקר שפורסם בגיליון אוגוסט 2009 של ה- Archives of Otolaryngology–Head & Neck Surgery, עולה כי לחולים עם סרטן של איזור ראש-צוואר הסובלים מכאב בדרגה נמוכה לאחר הטיפול או שלא סובלים כלל מכאב, עשוי להיות שיעור הישרדות גבוה יותר, בהשוואה לחולים הסובלים מכאב בדרגה בינונית או גבוהה לאחר הטיפול.
לחולים עם רמת כאב נמוכה/ללא כאב כלל במחקר, נמצא שיעור הישרדות ל-5 שנים גבוה באופן מובהק, בהשוואה לחולים עם רמות כאב גבוהות יותר (81.8% לעומת 65.1%, p=0.04).
בנוסף, נמצא קשר בין דרגת כאב גבוהה יותר ובין הישנות המחלה בשנה הראשונה לאחר הטיפול. ציון הכאב הממוצע בחולים שחוו הישנות בשנה הראשונה למחלה, היה גבוה בצורה מובהקת מהציון הממוצע של חולים שלא סבלו מהישנות (2.9 לעומת 1.4, p=0.006).
לאור תוצאות המחקר כותבים החוקרים כי הופעה חדשה של כאב או עליה בדרגת הכאב, צריכה להוביל לחיפוש מקיף אחר הישנות של המחלה. החוקרים מציינים כי חולים עם ממאירות של איזור ראש-צוואר לא מדווחים תמיד למטפלים על כאב לאחר הטיפול, ולכן לממצאי המחקר חשיבות יתרה.
בין מגבלות המחקר מציינים החוקרים, כי הפריט היחיד שבדק כאב בשאלון שמילאו המשתתפים, לא הבדיל בין כאב באזור ראש-צוואר ובין כאב באזורים אחרים של הגוף. עם זאת, החוקרים מדגישים כי לא סביר שהיה נמצא קשר בין כאב, הישנות והישרדות, במידה ודיווח על כאב שאינו קשור לאזור ראש-צוואר היה מהווה בעיה משמעותית.
החוקרים בדקו נתונים ממחקר ה- University of Iowa's Head and Neck Cancer Outcomes Assessment Project, שגייס 339 משתתפים בשנים 1998-2001. המשתתפים מסרו דיווח עצמי על הכאב בעת האבחנה, ו-3, 6, 9, ו-12 חודשים לאחר מכן.
בעת מילוי השאלון ציינו המשתתפים את רמת הכאב הממוצעת במהלך 4 השבועות שחלפו, תוך שימוש בסרגל מ-0 עד 10. בניתוח הנתונים חילקו החוקרים את ציון הכאב ללא קיים (0), נמוך (1-3), בינוני (4-6), או גבוה (7-10).
רוב משתתפי המחקר סבלו מגידול ראשוני (84.4%) או ממחלה בשלב מתקדם (59.9%). הממאירויות השכיחות היו של חלל הפה (42.2%), או הלרינקס (23.3%). מרבית החולים קיבלו טיפול ניתוחי לבדו (37.2%), או ניתוח משולב עם הקרנות (37.7%). 13% מהחולים טופלו בהקרנות בלבד, וחלק קטן בלבד מהמשתתפים טופל בכימותרפיה מסוג כלשהו.
מתוצאות המחקר עולה, כי רמת הכאב הממוצעת ירדה מ-2.7 לאחר 3 חודשים, ל-1.6 לאחר 12 חודשים. אחוז החולים שדיווחו כי אינם סובלים כלל מכאב, עלה מ-45.9% לפני הטיפול ל-61.4% לאחר 12 חודשים. עם זאת, 10% מהחולים דיווחו על רמות כאב גבוהות במהלך השנה הראשונה.
בנוסף נמצא קשר בין רמות כאב גבוהות יותר ובין גיל צעיר יותר באבחנה, מצב גופני ונפשי ירודים יותר ותסמיני דיכאון חמורים יותר, וכן קשר לשיעור הישרדות לאחר 5 שנים והישנות במהלך השנה הראשונה.
לדברי החוקרים, יש לנטר את רמות הכאב באופן שגרתי במסגרת המעקב האונקולוגי. הם מציעים כי הערכת הכאב תתבצע ע"י צוות המרפאה, ולא ע"י הרופא המטפל, שכן החולים עשויים לדווח על הכאב בצורה חופשית יותר לצוות.
Arch Otolaryngol Head Neck Surg. 2009;135[8]:789–794.
לידיעה במדסקייפ