ממחקר עוקבה חדש אשר פורסם בגיליון אוקטובר של הירחון Journal of Clinical Oncology עולה כי התכשירים Ibandronate ו-Pamidronate הינן ככל הנראה בעלי פרופיל בטיחות טוב יותר בכל הנוגע לסיבוך של נמק עצם הלסת (Osteonecrosis of the jaw, ONJ) בחולי סרטן, בהשוואה ל-Zolendronic acid. מטרת החוקרים הייתה לקבוע את ההיארעות ואת גורמי הסיכון להיווצרות של נמק עצם הלסת בחולי סרטן המטופלים תוך-ורידית בביספוספונטים: Zolendronate (במינון 4 מ"ג), Ibandronate (6 מ"ג) או Pamidronate (6 מ"ג).
במחקר נכללו 1,621 חולים אשר קיבלו סך של 29,006 מנות של תכשירי ביספוספונטים. החוקרים אספו נתונים לרבות גיל החולה ומינו, עישון, מחלה בסיסית, היסטוריה רפואית ודנטלית, סוג הביספוספונט ומינונו. לאחר מכן, חישבו את הסיכון היחסי, יחס הסיכויים המתוקנן ויחס הסיכון להתפתחות של ONJ.
החוקרים מדווחים כי ההיארעות הכוללת של נמק עצם הלסת עמדה על 8.5%, 3.1% ו-4.9% בקרב חולים הסובלים ממיאלומה נפוצה, סרטן שד וסרטן ערמונית, בהתאמה. בנוסף, תקנון רב-משתני הראה כי שימוש בשיניים תותבות (Adjusted OR = 2.02; 95% CI = 1.03 - 3.96; P = 0.042), היסטוריה אישית של עקירת שן (aOR = 32.97; 95% CI = 18.02 - 60.31; P < 0.001), טיפול ב-Zolendronate בשלב כלשהו (aOR = 28.09; 95% CI = 5.74 – 137.42; P < 0.001) וכל מינון של Zolendronate (aOR = 2.02; 95% CI = 1.15 – 3.56; P = 0.015) נקשרו עם סיכון מוגבר להתפתחות של נמק עצם הלסת.
החוקרים מסכמים כי על אף שנראה שהתכשירים Ibandronate ו-Pamidronate במינונים בהם ניטלו במחקר מראים פרופיל בטיחותי טוב יותר, יש עדיין צורך בעריכת מחקרים מבוקרים בהקצאה אקראית בעתיד על מנת לאשר את ממצאיהם אלו. יתרה מכן, הם ממליצים כי חולים הסובלים מבעיה דנטלית מורכבת יעברו טיפול מתאים לבעייתם זו בטרם יוחל בהם הטיפול באחד מתכשירים אלו.
Journal of Clinical Oncology 2009
לידיעה ב-NeLM