צהבת מוחנית של הילוד (kernicterus) הינה מחלה נדירה אך חמורה. מניעת פגיעה מוחית הנגרמת על-ידי בילירובין מבוססת על זיהוי ילודים המצויים בסיכון להתפתחות היפר-בילירובינמיה חמורה.
החוקרים ערכו תוכנית לביצוע בדיקות סריקת בילירובין בכל הילודים לפני השחרור מבית החולים ובחנו אותה לאור התוצאות שנבדקו באמצעות נורמוגרמה המבוססת על אחוזונים. החוקרים הישוו מידע שנאסף לאורך שתי תקופות: לפני ואחרי יישום התוכנית וכך בחנו את השפעת התוכנית על היפר-בילירובינמיה משמעותית ושיעור מקרי האשפוזים החוזרים.
קבוצת הנבדקים כללה ילודים שנולדו החל מהשבוע ה-35 להריון לאורך שתי תקופות: 1/3/2001-31/12/2002,לעומת 1/1/2002-31/12/2004.
תוכנית בדיקות סריקה של בילירובין, החלה בדצמבר 2002, וכללה בדיקת בילירובין כללי בסרום (TSB) או בדיקת בילירובין דרך העור בכל ילוד בעת זיהוי צהבת קלינית או לפני השחרור מבית החולים, ללא תלות בהופעת צהבת.
ערכי הבילירובין הוכנסו לנומוגרמה והאחוזונים המתאימים שימשו לביצוע ההערכה, מתן הטיפול ולצורך המעקב. במחקר הושוו נתוני ה-TSB ומידע אודות אשפוז חוזר לאורך השנתיים שלפני יישום התוכנית לעומת השנתיים שלאחר מכן.
במחקר נכללו 101,272 ילודים: 48,789 בתקופה הראשונה ו-52,483 בתקופה השניה. לפני יישום התוכנית, נמצאה ב-1 מתוך כל 77 ילודים שנולדו רמת בילירובין גבוהה מ-20mg/dL בסרום. לאחר יישום התוכנית, פחתה השכיחות לערך של 1 מתוך 142 ילודים ומספר התינוקות שנמצאה בהם רמת בילירובין גבוהה מ-25mg/dL פחת מ-1 מכל 1,522 לפני יישום התוכנית ל-1 מתוך 4,037 לאחר יישומה.
שיעור האשפוזים החוזרים בבית החולים בשל אבחנה ראשונית של צהבת פחת מ-0.55% בתקופה הראשונה ל-0.43% בתקופה השניה.
החוקרים מסיקים כי יישום תוכנית סריקת רמות בילירובין במערכת בתי החולים, יחד עם הערכת התוצאות הזו, מפחיתה את שיעור מקרי ההיפר-בילירובינמיה המשמעותית בקרב הילודים ואת שכיחות האשפוזים החוזרים בבית החולים בשל צהבת.
PEDIATRICS Vol. 117 No. 5 May 2006, pp. e855-e862
הערות עורך:
ממחקר נוסף שפורסם החודש ב-NEJM למדנו שאין סכנה גם בערכי בילירובין שבעבר נחשבו לגבוהים בילודים במועד (עד 30 מ"ג%). ברור שהכנסת תוכנית שתבדוק ערכי בילירובין לכל יילוד, גם בעצם הגברת המודעות לנושא, תוריד את שכיחות ההיפרבילירובינמיה, אך על כל מוסד לחשוב האם זה מוצדק.