מאת ד"ר בן פודה שקד
ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון דצמבר של ירחון Gastroenterology עולה כי אנמיה המתפתחת בחולים הסובלים מזיהום בנגיף Hepatitis C virus (HCV) במהלך הטיפול המשולב ב-Peginterferon-alfa וב-Ribavirin (PEG-IFN/RBV) עשויה להוות סימן מעודד. החוקרים מצאו כי חולים אשר פיתחו אנמיה היו בעלי סיכוי טוב יותר להשיג תגובה וירולוגית ממושכת (Sustained virologic response, SVR) בהשוואה לאלו שלא עשו כן, וזאת על אף מינון מופחת של RBV לאחר ירידה ברמות ההמוגלובין. בנוסף, נמצא כי שיעור התגובה הוירולוגית לא עלה בחולים אשר ירדו במינון ה-RBV.
לטענת החוקרים, ממצאיהם אלו מדגישים בתוקף את ההמלצה לירידה במינון ה-RBV כאסטרטגיה העיקרית לטיפול באנמיה הכרוכה בטיפול בהפטיטיס C. בנוסף, מצאו החוקרים כי השימוש בתכשירים מסוג Erythropoiesis-stimulating agents (ESAs) הביא לצמצום שיעור הפסקת הטיפול בחולים עם אנמיה אשר הופיעה מוקדם, דבר אשר הוביל לשיעור SVR גבוה יותר בתת-קבוצה זו של מטופלים.
החוקרים מסבירים כי אנמיה מופיעה בעד 30% מחולי HCV מטופלים ופעמים רבות מביאה להורדת מינון ה-RBV ו/או להפסקת נטילתו לחלוטין.
עם זאת, מאחר ושיעורים נמוכים יותר של SVR דווחו בקרב חולים אשר הורידו את מינוני ה-RBV, קלינאים ומטופלים רבים מעדיפים לטענת החוקרים להימנע מאסטרטגיה זו ובמקומה לעשות שימוש בתכשירי ESAs (שלא בהתוויה הרשמית) על מנת לשפר את התסמינים הקשורים באנמיה תוך שמירה על מינוני ה-RBV.
אף על פי כן, קיימת עדיין אי-ודאות רבה ביחס למקום של ESAs במהלך הטיפול ב-HCV, מציינים החוקרים.
במחקרם זה ביקשו החוקרים לבחון את הקשר בין אנמיה הקשורה-בטיפול, שימוש ב-ESAs ותוצאות הטיפול בקרב 3,023 חולים עם HCV מגנוטיפ 1 אשר טרם טופלו קודם לכן. כל החולים טופלו למשך 48 שבועות עם משטר טיפולי מקובל של PEG-IFN/RBV. חולים עם רמות המוגלובין של פחות מ-10g/dL הורשו לקבל תכשירי ESAs לאחר הורדת מינון ה-RBV.
החוקרים מדווחים כי אנמיה התפתחה בקרב 28.6% ממשתתפי המחקר. מרבית חולים אלו הורידו את מינון ה-RBV אותו נטלו ו-51.9% מהם קיבלו טיפול ב-ESA.
החוקרים מוסיפים כי הופתעו למצוא ששיעור ה-SVR היה גבוה משמעותית בקרב החולים האנמיים בהשוואה לאלו שלא פיתחו אנמיה בעקבות הטיפול (הבדל של 12% נוספים בחולים האנמיים).
יתרה מכך, שיעורי ה-SVR היו קשורים במידת ירידת ההמוגלובין. שיעורים אלו עמדו על 43.7% בקרב חולים עם ירידה אבסולוטית בערכי ההמוגלובין של למעלה מ-3 גרם לדציליטר, בהשוואה ל-29.9% באלו עם ירידה של 3 גרם לדציליטר לכל היותר.
חולים בהם התפתחה האנמיה מוקדם (משמע לאחר שמונה שבועות של טיפול ומטה) הראו שיעור SVR גבוה משמעותית תחת טיפול ב-ESA בהשוואה לאלו בהם התפתחה אנמיה מאוחר יותר. אלו הראשונים הראו בנוסף סיכון נמוך יותר להפסיק את הטיפול בשל תופעות הלוואי (12.6% לעומת 30.1%; p<0.001).
לדברי החוקרים, השימוש ב-ESAs לא השפיע על שיעור ה-SVR או על שיעור הפסקת הטיפול בקרב חולים עם אנמיה מאוחרת, ממצא המצביע לטענתם על כך שחולים אלו לא צפויים ליהנות מהוספת ESAs לטיפול.
כמו כן, הממצא לפיו הורדת מינון ה-RBV לא היה קשור בשיעור SVR נמוך יותר הינו חשוב. אין להשתמש ב-ESAs רק על מנת למנוע הורדת מינון RBV בחולים אנמיים, הם מציעים. לדבריהם, יש צורך בעריכת מחקרים מבוקרים ופרוספקטיביים בהקצאה אקראית על מנת להיטיב ולהגדיר את המקום האופטימלי של הוספת תכשירי ESAs במהלך טיפול בזיהום HCV הכולל PEG-IFN/RBV.
Gastroenterology 2010
לידיעה במדסקייפ