מאת ד"ר עמית עקירוב
בחולים ללא-סוכרת עם זיהום בנגיף HCV (Hepatitis C Virus), ייתכן שיפור בעמידות לאינסולין בעקבות מתן טיפול כנגד הזיהום הנגיפי, ללא תלות בשאלה אם הטיפול מוצלח או לאו, כך מדווחים חוקרים במאמר חדש שפורסם בכתב העת Diabetes Care.
החוקרים מזכירים כי במאמר שפורסם לאחרונה נמצא כי זיהום בנגיף HCV הינו גורם סיכון בלתי תלוי להיארעות סוכרת, בפרט בנוכחות גורמי סיכון אחרים לסוכרת. ייתכן כי בחולים עם עמידות רבה יותר לאינסולין תתכן תועלת לטיפול כנגד HCV במטרה להפחית את הסיכון לסיבוכים של עמידות לאינסולין.
גורמים הקשורים במאחסן, בעיקר השמנה, משחקים תפקיד חשוב בעמידות לאינסולין בחולים עם זיהום בנגיף HCV, בדומה לאוכלוסיות אחרות, אך הטיפול כנגד הזיהום הנגיפי מביא להקלה בעמידות לאינסולין ללא תלות בתגובה נגיפית ממושכת.
החוקרים התבססו על מדידה ישירה של רגישות לאינסולין, במטרה להעריך את ההשפעה של עמידות לאינסולין על שיעורי תגובה נגיפית ממושכת עם טיפול כנגד HCV – וההשפעה של הכחדה של הזיהום הנגיפי על עמידות לאינסולין. כקבוצת ביקורת, הם כללו חולים עם HCV, שלא קיבלו טיפול נגד הזיהום הנגיפי.
מדגם המחקר כלל 50 חולים עם זיהום בנגיף HCV, ללא-סוכרת ידועה, בגילאי 18-60. מבין אלו, 23 טופלו ב-Pegylated Interferon ו-Ribavirin. בתחילת המחקר, שיעורי עמידות לאינסולין היו דומים בשתי הקבוצות.
החוקרים מדווחים על 14 מקרים של תגובה נגיפית ממושכת, עם שיעורים גבוהים יותר משמעותית בחולים עם זיהום בגנוטיפ 2 ו-3 (83%), בהשוואה לגנוטיפ 1 (36%).
גורמי מאחסן וגורמים הקשורים בנגיף היו דומים בין חולים עם ובלי תגובה נגיפית ממושכת, והסיכוי לתגובה נגיפית ממושכת לא היה שונה עם דרגת העמידות לאינסולין לפני הטיפול, ללא תלות בגנוטיפ.
שישה חודשים לאחר תום הטיפול כנגד הנגיף, עמידות לאינסולין השתפרה בחולים שקיבלו טיפול כנגד הזיהום, אם כי תועד רווח בר-סמך רחב, ככל הנראה בשל גודל המדגם הקטן, כך שההבדל אינו מובהק סטטיסטית.
באופן ספציפי, רמות הסוכר בדם במצב יציב (ובאנגלית, Steady State Plasma Glucose או SSPG) ירדו ב-36 מ"ג לד"ל באלו עם תגובה נגיפית ממושכת וב-28 מ"ג לד"ל באלו ללא תגובה נגיפית ממושכת, בהשוואה לקבוצה שלא טופלה.
מניתוח רב-משתנים עולה כי השיפור בתנגודת לאינסולין לא היה שונה משמעותית בין חולים עם ובלי תגובה נגיפית ממושכת.
כצפוי, זוהה קשר בין ערכי BMI גבוהים ובין רמות גבוהות יותר של עמידות לאינסולין וערכי סוכר גבוהים יותר בצום. החוקרים מדווחים על קולציה חיובית בין טיפול באינטרפרון ובין עמידות לאינסולין.
המטרה העיקרית של המחקר הייתה להעריך את ההשפעה של עמידות לאינסולין על תגובה נגיפית ממושכת וכן את ההשפעה של תגובה נגיפית ממושכת על העמידות לאינסולין. מהממצאים עולה כי אין קשר משמעותי בין עמידות לאינסולין ובין סיכויי השגת תגובה נגיפית ממושכת. הכחדה מוצלחת של הנגיף לא השפיעה משמעותית על העמידות לאינסולין, בהשוואה לטיפול כנגד HCV שלא הביא לתגובה נגיפית ממושכת.
החוקרים מוסיפים כי בדומה למחקרים קודמים שהתבססו על הערכה ישירה של העמידות לאינסולין, המחקר הנוכחי מוגבל בשל גודל מדגם קטן, שאינו מאפשר זיהוי של גורמים אחרים הקשורים במאחסן או בזיהום הנגיפי ומשפיעים על התגובה הנגיפית הממושכת.
הם קוראים לערוך מחקרים נוספים במטרה לקבוע אם שינויים נוספים בעמידות לאינסולין מופיעים בעקבות הכחדה מוצלחת של הזיהום הנגיפי, מעבר לשישה חודשים לאחר הפסקת הטיפול כנגד HCV.
Diabetes Care 2012
לידיעה במדסקייפ