טיפול בחולים עם זיהום כרוני בנגיף HCV (Hepatitis C Virus) המביא לרמות לא-מדידות של העומס הנגיפי מלווה בירידה בשיעורי התחלואה והתמותה על-רקע מחלת הכבד, כך כותבים חוקרים במאמר חדש, שפורסם בכתב העת JAMA Internal Medicine.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי ההשפעה של דיכוי עומס נגיפי, גנוטיפ, גזע וגורמים אחרים, על הסיכון לסיבוכים של מחלת כבד מתקדמת בחולים עם זיהום בנגיף HCV נבחנו בעבר על-סמך נתונים ממחקרים קטנים. נתונים ממדגמים גדולים בתנאי העולם האמיתי נדרשים לשיפור הערכת גורמי הסיכון לסיבוכים של מחלת כבד מאוחרת ותמותה בחולים עם זיהום בנגיף HCV.
במסגרת המחקר הנוכחי ביקשו החוקרים לתאר את המהלך הטבעי של HCV בתנאי העולם האמיתי. לשם כך הם ערכו מחקר עוקבה תצפיתי שכלל חולים עם עומס נגיפי מדיד (מעל 25 IU/mL), עם גנוטיפ ידוע, שנבחרו מתוך מאגר Veterans Affairs HCV Clinical Registry, הכולל רשומות רפואיות משנת 1999 ועד היום.
גורמי הסיכון שנבחנו כללו את הגנוטיפ, גזע, מין, גיל וזמן עד להשגת עומס נגיפי לא-מדיד. התוצאים העיקריים של המחקר כללו זמן עד לתמותה וזמן עד לסיבוכים קליניים על-רקע מחלת הכבד. תוצאים משניים כללו את הסיבוכים השונים בנפרד.
כ-28,000 חולים ענו על כל קריטריוני המחקר, כאשר רק 24.3% מהם קיבלו טיפול וב-16.4% מהמטופלים תועד עומס נגיפי לא-מדיד. שיעורי התמותה הלא-מתוקנים עמדו על 6.8 ל-1,000 שנות-אדם בחולים עם דיכוי עומס נגיפי, לעומת 21.8 מקרי תמותה ל-1,000 שנות-אדם בקרב חולים שלא השיגו יעד זה. מניתוח סטטיסטי עלה כי השגת דיכוי נגיפי הפחיתה את הסיכון לשילוב התוצאים הקליניים בהיקף של 27% והפחיתה את הסיכון לתמותה ב-45%. בחולים עם גנוטיפ 2 תועד סיכון נמוך יותר משמעותית, ובאלו עם גנוטיפ 3 תועד סיכון גבוה יותר לסיבוכים או תמותה, בהשוואה לחולים עם גנוטיפ 1. בשחורים תועד סיכון נמוך יותר לכל הסיבוכים על-רקע מחלת הכבד, בהשוואה ללבנים.
החוקרים כותבים כי נותר עוד לקבוע אם משטרי טיפול חדשים כנגד זיהום כרוני בנגיף HCV עשויים להביא לשיעורי תגובה גבוהים יותר, עם פחות תופעות לוואי, בתנאי העולם האמיתי.
JAMA Intern Med. 2014;174(2):204-212