השונות הגדולה המצויה בגילוי DNA של נגיף הרפס סימפלקס (HSV) הנעה בין הערכים 36-75% בשימוש בטכניקת polymerase chain reaction, PCR, ב-erythema multiforme, EM, עשויה לנבוע בחלקה מהבדלים בין המקרים שנבחרים מבחינת תת-הסוגים של EM.
מטרת החוקרים היתה לקבוע את שכיחות הגילוי של HSV DNA בתת-סוגים ספציפיים של EM. לשם כך השתמשו ב-PCR בכדי לגלות DNA ויראלי בדגימות ביופסית עור שבהן נמצאו עדויות ל-EM בבדיקה היסטולוגית.
ריאקציית PCR בוצעה ב-63 דגימות ביופסית עור שנלקחו מחולים הסובלים מ-EM. בבדיקה התגלה HSV DNA ב-3 מתוך 11 (27.2%) מהמקרים שבהם נצפתה אפיזודה יחידה של EM הקשורה ל-HSV, ב-6 מתוך 10 (60%) מהמקרים בהם הופיעו אפיזודות חוזרות, ב-1 מתוך 4 (25%) מהמקרים שבהם נצפתה אפיזודה יחידה של EM אידיופטי, וב-6 מתוך 12 (50%) מהמקרים שבהם אפיזודות חוזרות של EM אידיופטי. HSV DNA לא התגלה במקרי ה-EM הבלתי-טיפוסיים (0 מתוך 11 מקרים), במקרים שבהם קיים חשד ל-EM המושרה על-ידי תרופה (0 מתוך 9 מקרים), או במקרים של סינדרום Stevens-Johnson (ב-0 מתוך 6 מקרים).
מן התוצאות מסיקים החוקרים כי השיעור הכללי של תוצאות PCR חיוביות במקרים שבהם נצפה זיהום HSV בחולים הסובלים מ-EM ניתן להשוואה לשיעור במקרים שבהם הופיע EM אידיופטי (42.9% ו-43.8%, בהתאמה), ולכן כנראה שמקרי ה-EM האידיופטי קשורים לזיהום HSV חסר ביטויים קליניים.
Dermatology 2003;207:349-353
לידיעה