NEJM 2004;350:11-20
נגיף ההרפס סימפלקס (Herpes simplex) מסוג 2, או, HSV שתיים (HSV2), גורם לזיהום כרוני באיברי המין. זיהום זה מתאפיין בשיעור גבוה של התלקחויות קליניות ותת קליניות ברירית אברי המין. כתוצאה מכך, קיימת אפשרות להדבקת אדם אחר ע"י מגע מיני. גם ההתלקחויות הקליניות וגם התת קליניות יכולות לגרום להדבקה. ההערכות בארה"ב הן, שכחמישית עד רבע מהאוכלוסיה הבוגרת נושאים נוגדנים ל-HSV2. וכמיליון וחצי מקרים חדשים נרכשים בשנה. HSV2 הוא הגורם העיקרי כיום, לכיבים באיברי המין, ברחבי העולם כולו.
הדאגה העיקרית, בלוקים בהרפס גניטלי, היא היכולת להעביר את המחלה לאדם אחר בעת קיום מגע מיני. ולמרות שכבר כשני עשורים ידוע שטיפול אנטי ויראלי יומיומי מונע את התלקחויות המחלה, רק לאחרונה נמצא, שטיפול זה גם מקטין את תדירות ואת כמות הזליגה (SHEDDING ) של ה-HSV אל רירית איברי המין.
זליגה זאת, היא אשר מביאה, בסופו של דבר, להדבקת בן או בת הזוג.
הסבר זה עומד מאחורי הרעיון לביצוע מחקר אקראי, כפול סמיות ומבוקר פלצבו זה, אשר נועד לבדוק האם נטילה יומיומית של וואלאציקלוביר מקטינה את הסיכון להעברה באמצעות מגע מיני, של הרפס גניטלי.
במחקר השתתפו קרוב ל- 1500 זוגות, שרק באחד מבני הזוג נמצאה, עדות סרולוגית לזיהום בHSV2. המחקר נערך במאה מרכזים רפואיים ברחבי העולם וכל המשתתפים היו מעל גיל 18. בן הזוג הנגוע ב-HSV קיבל 500 מ"ג ואלאציקלוביר או פלצבו, כל יום למשך שמונת חודשי המחקר. בכל חודש עברו המשתתפים הדרכה לגבי מין בטוח ושימוש בקונדומים אשר חולקו חינם למשתתפים. תת קבוצה במחקר אף התבקשה ליטול דגימות מאזור איברי המין, מידי יום במשך חודשיים.
בשני שליש מהזוגות, בן הזוג הנגוע היה האישה. רוב בני הזוג שאינם לוקים בנגיף, נחשפו לנגיף HSV אחת.
בכחמישה אחוז מבני הזוג שאינם נגועים, הופיעו סימנים התואמים זיהום חדש ב-HSV2 במהלך המחקר.
רק בשליש מאלו, כלומר בכאחוז וחצי, נמצאה הוכחה מעבדתית להדבקה. באחוז וחצי נוסף, מקרב בני הזוג שאינם נגועים, נמצאה הוכחה מעבדתית להדבקות, אך ללא עדות קלינית. שני שליש מכלל ההדבקות החדשות בHSV2 ארעו בקבוצת הפלצבו, ושליש בקבוצה אשר נטלה ואלאציקלוביר.
כמו כן, הזמן עד להופעת זיהום ראשון בבן הזוג שאינו נגוע, היה ארוך יותר בקבוצה שטופלה תרופתית, בהשוואה לקבוצת הפלצבו. ולבסוף, בקבוצת הפלצבו, שיעור גבוה בהרבה של הדבקות נמצא בקרב הנשים בהשוואה לשיעור ההדבקות בגברים.
שיעור ההתלקחויות החוזרות בקרב הנגועים, היה גבוה פי שנים, בקבוצת הפלצבו. וכאשר בוצע הניתוח של תת הקבוצה שאספה דגימות מאיברי המין, התגלה שבקבוצה שנטלה את הטיפול נמצאה זליגה של הנגיף בכ-3% מהימים, בעוד בקבוצת הפלצבו, עמד שיעור זה על 11% מהימים. זליגת הנגיף נמצאה רק בחמישים אחוזים מהקבוצה המטופלת, אך נמצאה ב-80% בקבוצה שנטלה פלצבו.
לא נמצא הבדל בתדירות תופעות הלוואי המדווחות בין שתי הקבוצות.
בדיון מציינים המחברים, שמחקר זה מדגים, שנטילה של ואלאציקלוביר במינון של 500 מ"ג ביום, מפחיתה את שיעור ההתלקחויות, את שיעור זליגת הנגיף וגם את שיעור העברת הנגיף לבן הזוג. שיעור ההעברה הנמוך ביותר היה בקרב זוגות אשר השתמשו בקונדום בקביעות ובהן בן הזוג הקבוע נטל את תרופת המחקר.
נשואי המחקר היו מועמדים, כבר מעצם מחלתם החוזרת, לטיפול כנגד HSV2. מניעת הדבקת בן הזוג, אם כן, הינה תוספת ברוכה לתועלת בהקטנת שיעור ההתלקחויות. לפי נתוני ההדבקה שנמצאו במחקר, והירידה במחצית, בסיכון להדבקה ע"י נטילת ואלאציקלוביר, חישבו המחברים, שיש לטפל ב38 חולים עם הרפס גניטלי חוזר, במשך שנה, כדי למנוע הדבקה של בן זוג אחד שאינו נגוע.
אולם נתון זה תלוי במינו של בן הזוג שאינו נגוע, בתדירות השימוש בקונדום ובמשך מערכת היחסים. ולכן מספר זה של חולים בהם יש לטפל נע בין 11 בזוגות בהם הגבר הוא הנגוע ואין הם נוהגים להשתמש בקונדום, ועד ל-24 בזוגות בהם הפעילות המינית היתה הגבוהה ביותר.
ולמרות כל זאת, מסיימים המחברים וממליצים: שלמרות יעילות טיפול זה במניעת התלקחויות והדבקת בן הזוג, חשוב לעדכן את בן הזוג על המחלה ולהמשיך ולהשתמש בקונדום בכדי להקטין את הסיכויים להעברת המחלה.
הערת העורך: התוצאות אכן מעניינות וברורות. יש מקום לשלב טיפול מונע בבן/בת זוג של חולה נגוע ב- HSV2 .
לשאלת ההשתלמות