מאת מערכת אי-מד
מחקר שפורסם השבוע ב-JAMA מצא כי השכיחות של מחלת ההרפס זוסטר (שלבקת חוגרת או שינגלס) גבוהה יותר בחולים הסובלים מדלקת פרקים שגרונית (ראומותויד ארתריטיס, RA ), מאשר באוכלוסיה הכללית, אך לא בשל הטיפול במעכבי TNF אלפא. (TNF )
על מנת לבחון את הקשר האפשרי שבין שימוש במעכבי TNF ובין התפרצות של הרפס זוסטר החוקרים סקרו מספר מאגרי מידע כדי לזהות משתמשים חדשים של טיפול נוגד TNF בקרב 60,000 מטופלים עם RA , מחלת מעיים דלקתית (IBD ) ופסוראזיס, פסוריאזיס ארתריטיס או ankylosing spondylitis מ-1998 ועד 2007.
החוקרים השוו את השכיחות של הרפס זוסטר בקרב המשתמשים החדשים של טיפול נוגד TNF ( למעלה מ-33,000 מטופלים) ומטופלים שהחלו טיפול בתרופות לא ביולוגיות אנטי ראומטיות (DMARDs , קרוב ל-26,000 מטופלים) בכל אחד מקבוצות העוקבה של המחלות הדלקתיות. לאחר שהתאימו את התוצאות לערפלנים אפשריים כמו מין, גיל, מוצא, אזור מגורים (עירוני או כפרי), טיפול בבית אבות או באוכלוסיה, מחלות נוספות, חומרת המחלה וגורמי סיכון למחלת ההרפס זוסטר כמו היסטוריה של סוכרת או סרטן, הם הגיעו לממצאים מפתיעים:
310 מטופלים סבלו מהרפס זוסטר מבין אלו שקיבלו anti-TNF לעומת 160 מאלה שקיבלו טיפול nonbiologic DMARD . במטופלים עם `RA , אך הסיכון היחסי היה דומה בין שתי קבוצות הטיפול.
שימוש בקורטיקוסטרואידים בתחילת הטיפול (10 מ"ג ליום או יותר) נקשר לסיכון מוגבר למחלה, כשהשוו למטופלים שלא קיבלו טיפול כזה.
המחברים כותבים, כי טיפול בנוגדי TNF עשוי להיות לכן מומלץ כטיפול יחיד ללא סטרואידים או בשימוש במינון נמוך, כל עוד המטופלים מצליחים להסתדר ללא סטרואידים עם התחלת הטיפול בתרופות ביולוגיות.
אחת השאלות שעלתה בדיון במאמר היא אם יש מקום לחסן את המטופלים כנגד הרפס זוסטר? בדיווח במדסקייפ מציין אחד המומחים שהתבקש להגיב למימצאים שכרגע ישנה התווית נגד לחיסון אך היא איננה מבוססת על מידע עובדתי ושיש מקום לשקול המלצה לתת את כל החיסונים האפשריים לפני התחלת הטיפול בנוגדי TNF .
JAMA . 2013;309:887-895. Abstract