וירוס ההרפס האנושי HHV6 מועבר לעיתים רחוקות במהלך הלידה, אך הוא נוטה להמשיך להתקיים לאחר הופעת הזיהום הראשוני, על-פי ממצאים של שני מחקרים שפורסמו לאחרונה. עם זאת, הימצאות ה-HHV6 איננה מעלה את הסיכון להופעת מחלות ילדות שכיחות.
במחקר הראשון, איפיינו החוקרים זיהומי HHV6 ו-HHV7 באמצעות בדיקות לגילוי דנ"א ויראלי בקרב יותר מ-7000 דגימות דם שנלקחו מחבל הטבור. בנוסף, הישוו החוקרים את התוצאות הקליניות בילדים שבהם נמצא זיהום מולד לעומת ילדים שבהם הופיע זיהום לאחר הינקות.
דנ"א של HHV6 נתגלה ב-1% מתוך 5638 הדגימות שנבדקו, ואילו דנ"א של HHV7 לא נתגלה בבאף אחת מ-2129 הדגימות שנבדקו על-ידי החוקרים.
מבחינה רפואית, זיהומי HHV6 מולדים היו א-סימפטומטים, ואילו זיהומי HHV6 שנרכשו לאחר הינקות התבטאו כמחלה אקוטית מלווה בחום.
בילדים שבהם נמצאו זיהומי HHV6 מולדים נמצאה סבירות גדולה משמעותית להופעת הישמרות של הוירוס גם בבדיקות המעקב שנערכו, בהשוואה לילדים שהודבקו לאחר תקופת הינקות (p = 0.03).
בנוסף נמצא הבדל בין שתי הקבוצות מבחינת וריאנטי ה-HHV6 שזוהו. בקבוצת הילדים שנדבקו לאחר הינקות נגרמו כל הזיהומים על-ידי וריאנטים מסוג B, ואילו בקבוצת הילדים בעלי זיהומים מולדים הופיעו וריאנטים מסוג B בשני שלישים מהמקרים ווריאנטים מסוג A בשליש הנוסף.
במחקר השני בדקו החוקרים את הישמרות ה-HHV6 והפעלתו המחודשת בקרב 306 ילדים בריאים עם רישומים רפואיים המעידים על זיהומי HHV6 בעבר. ההרשמה למחקר החלה בדצמבר 1997 והמעקב אחר הילדים נמשך עד סוף יוני 2002.
ב-89% מהילדים עדיים הופיעו עדויות לזיהומי HHV6. הפעלה מחודשת והופעת זיהום מחודשת נמצאה ב-1.1% מבדיקות הדם שנבדקו.
הימצאות דנ"א של HHV6 לא היתה קבועה, ב-76% מהילדים התגלה דנ"א של HHV6. הישמרות של ה-HHV6 לא העלתה את הסיכון לחלות. למעשה, העדר דנ"א של HHV6 נמצא קשור לסיכון מוגבר למחלה, ממצא שהחוקרים מציגים כקשה להסבר, אך עקבי לאורך כל האנליזות.
במאמר מערכת מצורף משובחים המחקרים בנוגע לתחום המחקר שעסקו בו ולדבקותם במטרה. בנוסף נכתב כי קיימת צפיה גדולה לתוצאות של מחקרים עתידיים שיעסקו בשאלות העולות מן הממצאים הנוכחיים.
J Pediatr 2004;145:432-434,472-484.
לידיעה במדסקייפ