מאת ד"ר עמית עקירוב
בחולים עם אבחנה ראשונה של זוסטר תואר סיכון מוגבר לאירועים מוחיים בתוך שישה חודשים מהאבחנה, כאשר הסיכון הגבוה ביותר תואר זמן קצר לאחר הזיהום החד. מתוצאות אלו עולה כי תכנית חיסון כנגד הזיהום הנגיפי עשויה להביא להפחתת הסיכון לאירועים מוחיים. מהנתונים עולה עוד כי טיפול נגד הנגיף עשוי להפחית את הסיכון לאירוע מוחי לאחר זיהום בהרפס זוסטר. ממצאי המחקר פורסמו במהדורת יוני של כתב העת Clinical Infectious Diseases.
החוקרים ערכו סדרת מקרים מבוקרת להשוואת הסיכון לאירועים מוחיים לאחר זיהום בהרפס זוסטר אל מול הסיכון לאירועים מוחיים בנקודות זמן אחרות, בקרב חולים שאובחנו עם הרפס זוסטר ואירוע מוחי. לאחר מכן הם ערכו ניתוח של הנתונים במטרה לקבוע אם ההשפעה של הזיהום על הסיכון לאירוע מוחי שונה בקרב אלו שקיבלו טיפול אנטי-ויראלי לזוסטר, בהשוואה לאלו שלא קיבלו טיפול זה.
מהנתונים עולה כי הסיכון הגבוה ביותר לאירוע מוחי תועד במהלך ארבעת השבועות הראשונים לאחר זיהום בהרפס זוסטר (שיעור היארעות מתוקן לגיל של 1.63). הסיכון ירד מעט לאחר 5-12 שבועות (1.42) ובשבועות 13-26 (1.23). החוקרים לא זיהו עדות לסיכון מוגבר מעבר ל-26 שבועות לאחר הזיהום הנגיפי.
עבור מרבית החולים במחקר (60%) לא הצליחו החוקרים לאסוף נתונים אודות סוג האירוע המוח; למרות גודל המדגם הגדול, נקודה זו פגעה בעוצמת המחקר להערכת ההשפעה של זיהום בהרפס זוסטר על סוג האירוע המוחי, אם כי מרבית האירועים המוחיים במבוגרים בגילאים אלו נובעים מאירוע איסכמי.
ממצאי המחקר דומים לתוצאות שני מחקרים קודמים מטיוואן, שהדגימה עליה של 30% בסיכון לאירוע מוחי שנה לאחר זיהום בהרפס זוסטר.
לטיפול אנטי-ויראלי עשויה להיות חשיבות רבה, כאשר מהנתונים עולה כי הסיכון לאירוע מוחי לאחר הרפס זוסטר מופחת בחולים שקיבלו את הטיפול כנגד הנגיף, בהשוואה לאלו שלא קיבלו טיפול אנטי-ויראלי, אם כי ההבדל לא היה מובהק סטטיסטית במדגם הקטן לש חולים עם מעורבות עינית. הטיפול האנטי-ויראלי מפחית כאב חד ואת חומרת הזיהום, וכן הוכח כי מביא להאצת ההחלמה וייתכן כי תורם להפחתת הסיכון לנוירלגיה לאחר הרפס. החוקרים מציעים כי הטיפול עשוי גם להפחית תהליכי דלקת וכך להפחית אירועים וסקולאריים לאחר הזיהום הנגיפי.
Clin Infect Dis. 2014;58:1497-1506
לידיעה במדסקייפ