בחולים עם סוגים מסוימים של מחלות ממאירות קיים סיכון מוגבר להתפתחות שלבקת חוגרת, בהשוואה לאלו ללא ממאירויות, כך עולה מנתונים חדשים מאוסטרליה, שפורסמו בכתב העת Journal of Infectious Diseases.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי אין מידע רב אודות הסיכונים לזיהום בהרפס זוסטר לפני אבחנה של ממאירות ועל חשיבות טיפול לממאירות על הסיכון הנ"ל. כעת הם השלימו מחקר פרוספקטיבי שכלל 241,497 מבוגרים (גיל ממוצע של 62 שנים) בעת הגיוס למחקר (2006-2009), במטרה לבחון את הקשר בין אבחנת ממאירות, הטיפול לגידולים הממאירים והסיכון להרפס זוסטר.
במהלך מעקב של 1,760,481 שנות-אדם תועדו 20,286 מקרים חדשים של מחלות ממאירות ו-16,350 מקרים של שלבקת חוגרת. בקרב משתתפים ממאירויות המטולוגיות וממאירויות סולידיות תועד סיכון יחסי גבוה יותר להרפס זוסטר, בהשוואה לאלו ללא ממאירויות (יחס סיכון מתוקן של 3.74 ויחס סיכון של 1.30, בהתאמה).
בהשוואה לנבדקים ללא אבחנה של ממאירות, הסיכון להרפס זוסטר היה מוגבר גם טרם האבחנה של ממאירות המטולוגית (יחס סיכון מתוקן לאבחנה 1-2 שנים טרם אבחנת ממאירות של 2.01), אך לא כך היה במקרה של ממאירויות סולידיות. בהשוואה לנבדקים ללא אבחנה של ממאירות, הסיכון להרפס זוסטר בקרב משתתפים עם ממאירויות סולידיות שקיבלו טיפול כימותרפי היה גדול יותר, בהשוואה לאלו ללא טיפול כימותרפי קודם (יחס סיכון מתוקן של 1.83 ויחס סיכון של 1.16, בהתאמה).
החוקרים מסכמים וכותבים כי במקרים של ממאירויות המטולוגיות ניתן לזהות עליה בסיכון להרפס זוסטר בשנתיים שטרם האבחנה והטיפול לממאירות. באשר לגידולים סולידיים, הסיכון המוגבר תועד בעיקר לאחר קבלת טיפול כימותרפי.
J Infect Dis 2018
לידיעה ב-MedPage Today