רק שנים ספורות חלפו מאז שעיקר העיסוק בפיאוכרומוציטומה נסב על איתור מוצלח של המחלה, שימוש מושכל בכלים המעבדתיים וההדמיתיים הנכונים ביותר לצורך זה, הכנת טובה של החולה לניתוח, ניתוח טוב בלא התקפים מסכני חיים של לחץ דם גבוה במהלכו והשגחה ראויה בתקופה הראשונה שלאחר הניתוח: הימנעות מנפילת יתר של לחץ הדם בתקופה המיידית, עוד באשפוז, ומעקב מוגבל, בהמשך, על מנת לוודא שהניתוח אכן פטר את החולה מהמחלה. אם הכל הלך למישרין, ניתן היה להיאנח לרווחה ולעבור לעניינים אחרים.
למאמר המלא באתר החברה ליל''ד