מאת נעה גינזבורג, BSc
השימוש בחסמי בטא נפוץ מאד בטיפול במצבים שונים של יתר לחץ דם בהריון. עם זאת, התרופות הללו מצליחות לעבור את השיליה ועלולות לגרום לשינויים פיזיולוגיים בעובר הנחשף אליהן בעודו ברחם. במחקר זה ניסו החוקרים להבין מהו הסיכון להיפוגליקמיה או לברדיקרדיה בילוד, כשהם משתמשים בעוקבה גדולה של נשים שנטלו חסמי בטא (בקרב מבוטחות של מדיקייד בארצות הברית).
בעוקבה שבחנו היו קרוב ל-2.3 מיליון הריונות שהסתיימו בלידה של עולל חי בין השנים 2003-2007. החוקרים העריכו את הסיכון להיפוגליקמיה נאונטלית או לברדיקרדיה נאונטלית ואת הקשר לנטילת חסמי בטא אצל האם בסביבות זמן הלידה. ציון הנטייה המותאם שימש כביקורת עבור ערפלנים פוטנציאליים כמו מצבה הרפואי של האם וחשיפה לתרופות אחרות.
בכ-0.5% מההריונות (למעלה מ-10,050) נחשפו העוברים לחסמי בטא שנטלה האם. הסיכון להיפוגליקמיה נאונטלית היה 4.3% בקבוצה שנחשפה לחסמי בטא, לעומת 1.2% בלבד בהריונות ללא חסמי בטא. הסיכון לברדיקרדיה נאונטלית היתה 1.6% בעוברים שאמותיהן נטלו חסמי בטא בסביבות זמן הלידה לעומת 0.5% בקבוצת הביקורת. לאחר שערכו התאמות לערפלנים החוקרים העריכו כי הסיכון נותר גבוה יותר, כמעט ב-70% להיפוגלקמיה ובקרוב ל-30% לברדיקרדיה נאונטלית (יחס סיכונים מותאם 1.68 להיפוגליקמיה, 1.29 ברדיקרדיה) בהשוואה לקבוצת הביקורת.
החוקרים מסכמים כי ילודים לאמהות שנטלו חסמי בטא בשלבים מאוחרים של ההריון נמצאים בסיכון מוגבר לסבול מהיפוגליקמיה או ברדיקרדיה נאונטלית, (עבור חסמי בטא הנפוצים ביותר בשימוש, לבטלול, המומלץ לטיפול מקו ראשון במקרה של יתר לחץ דם בהריון, ופועל הן כחסם קולטני אלפא ובטא אדרנרגים). לדברי החוקרים, הממצאים תומכים בצורך לנהל מעקב רפואי יעיל בקבוצת ילודים זו, אולי באמצעות בדיקות סקר של רמות הגלוקוז, כדי שניתן יהיה לזהות ולטפל במצבים אלה באופן מהיר. על הרופאים המטפלים בילודים להיות מודעים לאפשרות שתינוקות שנחשפו לחסמי בטא יסבלו מאחד מהתסמינים הללו; הסכנה האפשרית היא שהמח המתפתח של הילוד עלול להיות רגיש להיפוגליקמיה, ולכן יש לזהות מצב זה בעולל בשלב המוקדם ביותר האפשרי, ולטפל במידה והתעורר, כדי למנוע נזק נוירולוגי בעובר.
Pediatrics 2016.
לכתבה במדסקייפ