חוקרים מבריטניה מצאו כי חולים הסובלים מתסמונת המעי הרגיז (IBS – Irritable Bowel Syndrome), עשויים להגיב לטיפול פסיכולוגי, לאחר כישלון טיפול תרופתי. לדברי החוקרים, ההסבר הטוב ביותר לכך נובע מההשערה כי תסמיני IBS מייצגים תגובה משולבת למכלול גורמים.
החוקרים מדגישים כי אין להתייחס ל-IBS כאל אבחנה שבשלילה, כפי שנהוג ללמד רופאים רבים. במקום זאת, ניתן לבסס את האבחנה על ההיסטוריה הרפואית של החולה.
לעיתים קרובות, תרופות המשפיעות על המוטיליות של המעי ושינויים תזונתיים, אינם מצליחים להקל על התסמינים, והחולים עשויים להאמין כי אין התייחסות או הבנה מספקת של התסמינים. במקרים אלו, יש לחנך את החולים בנוגע לאינטראקציה של גורמים ביולוגים ופסיכולוגים, העומדת בבסיס התסמונת, בצורה כזו שהחולה יוכל לבחון את ההיבטים הפסיכולוגים.
בחולים עם IBS קשה, יש תועלת ייחודית בטיפול באמצעות היפנוזה (Gut-Directed Hypnotherapy), במהלכו החולים מתמקדים ביצירת דימויים וטכניקות שמטרתן לנרמל את פעילות מערכת העיכול.
לדברי החוקרים, תרופות ממשפחת נוגדי-דיכאון טריציקלים עשויים לסייע במקרים בהם התסמינים העיקריים הם כאבים ושלשולים. ממחקרים עולה כי תרופות ממשפחת SSRI (Selective Serotonin Reuptake Inhibitor), הינן יעילות יותר במקרים של עצירות וכאב או נפיחות.
אפשרות נוספת היא טיפול התנהגותי-קוגניטיבי (CBT – Cognitive Behavior Therapy), המראה לחולים כיצד אירועים, מחשבות, תחושות, מעשים ותגובות פסיכולוגיות, קשורים כולם אלו באלו. החוקרים סבורים כי CBT דומה ביעילותו לטיפול בנוגדי-דיכאון, וכי התועלת בטיפול נשמרת לזמן ארוך יותר.
עם זאת, שילוב של טיפולים בשיחות עם טיפול תרופתי הוא ככל הנראה הטיפול הטוב ביותר.
BMJ 2007;334:1105-1109.
לידיעה במדסקייפ