ממחקר חדש, שפורסם במהדורת ספטמבר של Gut, עולה כי עלייה ברגישות של הקולון לכאב בקרב מטופלים עם סינדרום המעי הרגיש (IBS) קשורה יותר לנטייה פסיכולוגית לדווח על כאב מאשר לעלייה ברגישות נוירו-סנסורית.
ראשית, ממצאים אלה מדגישים את החשיבות של גורמים פסיכולוגים כשמפרשים בדיקות של תפקוד סנסורי. שנית, הם מדגישים את החלק החשוב של תהליכים המתווכים מרכזית בפתופיזיולוגיה של רגישות ויסראלית ב-IBS. ושלישית, הם מציעים שטיפולים חדשים ב-IBS צריכים להיות מכוונים כלפי מנגנונים המתווכים מרכזית.
במחקר הנוכחי השתתפו 121 מטופלים עם IBS ו-28 נבדקי ביקורת בריאים, שעברו הרחבות של הקולון היורד בעזרת בלון במטרה להעריך סף של כאב ודחף. הנבדקים גם עברו סדרת בדיקות, שתוכננו להפריד בין מרכיבים פסיכולוגיים ופיזיולוגיים של תפיסה.
לפי התוצאות, למטופלים עם IBS יש סף כאב נמוך יותר משמעותית בהשוואה לנבדקי הביקורת (p < 0.001), אך יש להם רגישות נוירו-סנסורית דומה (p = 0.69). למטופלים עם IBS יש גם נטייה גדולה יותר לדווח על כאב.
בנוסף, סף הכאב לא היה בקורולציה עם רגישות נוירו-סנסורית, אך הוא היה בקורולציה עם נטייה כללית לדווח על כאב. תוצאות דומות הופיעו עבור תחושת דחף לא כואבת.
החוקרים מסכמים ואומרים כי התרומה הפיזיולוגית לעלייה ברגישות לכאב של הקולון במטופלים עם IBS קטנה יחסית בהשוואה להשפעות הקוגניטיביות והפסיכולוגיות.
Gut 2007;56:1202-1209
לידיעה במדסקייפ