ממחקר חדש עולה, כי S100A12 בצואה, חלבון פרו-דלקתי המופרש ע"י גרנולוציטים, עשוי לסייע בהבחנה בין מחלת מעי דלקתית (IBD) ותסמונת המעי הרגיז.
החוקרים מציינים, כי רמות החלבון בסרום עולות במהלך IBD ועשויות להיות שימושיות כמרקר לא פולשני של המצב.
במסגרת המחקר, החוקרים בדקו דגימות צואה מ-171 חולים עם סימני דלקת במעיים, ומ-24 ביקורות בריאים. ביטוי S100A12 במעי נבדק בנוסף בביופסיות שהושגו מכל החולים.
רמות החלבון בצואה היו גבוהות יותר משמעותית בחולים עם IBD פעיל (2.45 מ"ג/ק"ג) מאשר באלה עם תסמונת המעי הרגיז (0.05 מ"ג/ק"ג) או בביקורות (0.06 מ"ג/ק"ג).
לדברי החוקרים, המרקר נתן רגישות מצוינת של 86%, וסגוליות של 96% בהבחנה של IBD מתסמונת המעי הרגיז. בהשוואה לכך, בחולי IBS והביקורות, הערכים המתאימים היו 86% ו-100%.
בנוסף, נמצא כי S100A12 בצואה היה מוגבר בדלקת מעיים חיידקית אך לא בגסטרואנטריטיס ויראלית.
לאור ממצאים אלה, מציינים החוקרים, כאשר נשללת דלקת מעיים חיידקית, S100A12 בצואה עשוי להיות מרקר לא פולשני מצוין לפעילות המחלה ב-IBD.
לסיום, הם מוסיפים ואומרים, כי חלבון זה, שמקורו בנויטרופילים, עשוי לשפר משמעותית את הארסנל של ביומרקרים לא פולשניים לדלקת מעי.
Gut. 2007;56:1706-1713
לידיעה במדסקייפ