ממחקר חדש עולה כי רגישות היתר לכאב בטן, השכיחה בחולים עם תסמונת המעי הרגיז (IBS), קשורה בשינוי בתגובה המוחית לכאב צפוי, כפי שבא לידי ביטוי בבדיקות fMRI.
החוקרים מסבירים כי צפי לכאב מעורר תגובות רבות, כולל עוררות, תגובה קוגניטיבית, שליפת מידע מהזיכרון, התניה, והסטת תשומת הלב לאתר הגירוי, או מאתר הגירוי הצפוי.
בנבדקים בריאים, קיימת נטייה לעיכוב הפעילות הקורטיקולימבית בציפייה לכאב נסבל, ללא נזק לרקמות. החוקרים שיערו כי בחולי IBS יש הפרעה בעיכוב מנגנון העוררות ומעגלי המערכת הלימבית במוח במהלך הציפייה לכאב.
לבחינת השערה זו, החוקרים השוו את תגובות הפעילות המוחית לכאב ויסארלי באגן, בקבוצה של 14 נשים עם IBS ו-12 נשים בריאות ששימשו כקבוצת ביקורת. הפרוטוקול התבסס על משאבה שתוכנתה לנפח באופן אינטרמיטנטי בלון שהוכנס לרקטום, עם סימן ויזואלי לפני כל ניפוח.
החוקרים מצאו כי סף תחושת אי הנוחות היה נמוך באופן משמעותי בחולות IBS, בהשוואה לביקורות, וההפעלה העצבית במהלך הרחבת הרקטום, הייתה גדולה יותר באזור Cingulate קדמי, ובחלק האחורי של גזע המוח, בקבוצת החולות.
בתגובה לסימן ויזואלי, זוהתה דה-אקטיבציה מפושטת באזורי העיבוד בנשים בקבוצת הביקורת. דרגת האינהיביציה הייתה ירודה משמעותית בקבוצת הנשים עם IBS, באזור Insula אחורי מימין ובאזור האחורי של גזע המוח.
מדדי דחק, חרדה וכעס במהלך הפרוצדורה היו גבוהים יותר בקבוצת החולות, עם קורלציה שלילית עם ירידה צפויה בהפעלת גזע המוח.
החוקרים מציעים כי במהלך הציפייה לכאב, חלה עליה גבוהה יותר בפעילות הנוראדרנרגית בנשים עם IBS , ולכן יש נטייה לפרש את הפעילות העצבית ככאב, ללא הצלחה בהקלה על פעילות זו כאשר יש להבחין בין גירויים לא מכאיבים, או בעיכוב כאב.
חסרים במערכת האינהיביטורית בגזע המוח האחורי, עשויים להפריע לעיכוב של המערכת הקורטיקולימבית היורדת, ותורמים להגברת התגובתיות המוחית והתפיסה של גירוי ויסארלי בחולות עם IBS.
J Neurosci 2008;28.
לידיעה במדסקייפ