IBS

חדשות

תוצאות מבטיחות לבדיקת דם לאבחנת תסמונת המעי הרגיז (מתוך הכנס השנתי מטעם ה-ACG)

26/10/2013

 

מאת ד"ר עמית עקירוב

 

בדיקת דם לנוגדנים כנגד חלבון Vinculin עשויה לסייע באבחנת מצבים הקשורים בתסמונת המעי הרגיז (IBS או Irritable Bowel Syndrome), כך דיווחו חוקרים במהלך הכנס השנתי מטעם ה-American College of Gastroenterology. במידה והממצאים יאושרו במחקרים נוספים, אזי מדובר בבדיקת הדם האבחנתית הראשונה לתסמונת המעי הרגיז.

 

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי תסמונת המעי הרגיז הינה אבחנה שבשלילה, עם קריטריונים קליניים מוגבלים. ישנן עדויות לפיהן מקרים רבים מופיעים לאחר אירוע של גסטרואנטריטיס חדה. ממחקרים בבני אדם ובבעלי חיים עלה כי גסטרואנטריטיס חדה עשויה להוביל לגדילת-יתר של חיידקים במערכת העיכול. רעלן בשם Cytolethal Distending Toxin B, המיוצר ע"י חיידקים הגורמים לגסטרואנטריטיס משחק תפקיד חשוב בתהליך זה.

 

החוקרים קבעו כי נוגדנים המכוונים כנגד Cytolethal Distending Toxin B מגיבים עם Vinculin, שהוא חלבון נדידת והידבקות תאים, המצוי בעיקר בתאי עצב ואפיתל.

 

במחקר הרב-מרכזי הנוכחי ביקשו החוקרים לקבוע אם נוגדנים כנגד Vinculin עשויים לשמש כסמן לתסמונת המעי הרגיז. מדגם המחקר כלל 165 חולים עם אבחנה של תסמונת מעי רגיז לפי קריטריוני Rome, 30 חולים עם מחלת מעי דלקתית ו-26 ביקורות.

 

חולים עם מחלה נלווית במערכת העיכול, הידבקויות, מחלה לא-מאוזנת של בלוטת התריס, סוכרת, או HIV, הוצאו מהמחקר, וכך גם חולים שעברו ניתוח במערכת העיכול.

 

כאשר נערכו בדיקות ELISA (Enzyme Linked Immunosorbent Assay) עם הסרום של המטופלים, הצפיפות האופטית של נוגדנים כנגד Vinculin הייתה גבוהה יותר משמעותית בחולים עם תסמונת המעי הרגיז, בהשוואה לאלו עם מחלת מעי דלקתית או נבדקים בריאים.

 

בחולים עם תסמונת המעי הרגיז, רמות נוגדנים כנגד Vinculin היו גבוהות יותר באלו עם היסטוריה של גסטרואנטריטיס חדה, בהשוואה לאלו ללא היסטוריה זו (p<0.05).

 

החוקרים טענו כי מהנתונים עולה כי ניתן לאבחן כמעט בוודאות תסמונת מעי רגיז באמצעות בדיקה זו. כעת הם עובדים על מחקר נוסף במטרה לקבוע אם ניתן לנבא גדילת-יתר של חיידקים בחולים עם תסמונת המעי הרגיז, וכך לזהות את החולים הצפויים להגיב היטב לטיפול אנטיביוטי.

 

מתוך הכנס השנתי מטעם ה-ACG

 

לידיעה במדסקייפ

מידע נוסף לעיונך

© e-Med 2024 | כל הזכויות שמורות
שתף מקרה קליני