התקפים של דיזנטריה בקטריאלית מעלים בהרבה את הסיכויים להתפתחות של IBS (תסמונת המעי הרגיש).
תוצאות המחקר הנוכחי מצביעות על כך ש-IBS לאחר זיהום (PI-IBS ) הוא תופעה קלינית מציאותית ומשמעותית, ושהמאפיינים של החולים ושל המחלה האנטית האקוטית שלהם יכולה לנבא סיכון עתידי ל- PI-IBS.
במחקר חדש, שפורסם במהדורת אוגוסט של Gastroenterology,השתתפו יותר מ-2000 תושבי Walkerton, עיירה כפרית באונטריו, שהיו חשופים למים עירוניים מזוהמים לפני שנתיים. הדבר הוביל להתפרצות של גסטרואנטריטיס של Campylobacter jejuni ושל Escherichia coli O157:H7.
700 נבדקים לא פיתחו גסטרואנטריטיס באותה תקופה של ההתפרצות ושימשו כקבוצת מחקר. בקבוצה זו, 10.1% התאימו לקריטריוני Rome 1 עבור IBS, בהשוואה ל-249 מתוך 904 נבדקים (27.5%) עם גסטריטיס המדווחת עצמאית ול-168 מתוך 464 נבדקים (36.2%) עם גסטרואנטריטיס החשודה קלינית.
הסיכון היחסי של התפתחות IBS היה גבוה יותר משמעותית בתושבים, שחוו גסטרואנטריטיס בקטריאלית מהזיהום של המים (OR-4.8).
גורמי הסיכון כללו מין נשי, גיל צעיר איבוד משקל ושלשול ממושך. בעוד שתושבים רבים נרפאו לחלוטין, אחרים המשיכו לסבול מסימפטומים.
לסיכום, אם נוכל לזהות את החולים הנמצאים בסיכון ל-PI-IBS בזמן הזיהום האנטרי, ייתכן כי ביום אחד יהיה אפשר לכוון אותם לקבל טיפול מוקדם על מנת לשפר את התוצאות של מחלתם.
Gastroenterol 2006;131:445-450
לידיעה במדסקייפ