מאת ד"ר יוליה וקסמן
שיעורי ההורות (Parenthood rates) במטופלים לאחר טיפול בהודג'קינס וללא הישנות של המחלה דומים לאוכלוסייה הכללית, אך היה יותר שימוש בטיפולים לסיוע ברבייה assisted reproductive techniques טרם לידת הילוד הראשון.
מרבית המטופלים הצעירים בהודג'קינס לימפומה נרפאים ממחלתם, אך כימותרפיה יכולה לגרום לירידה בפוריות ולכך ישנה השפעה פסיכוסוציאלית משמעותית.
מדובר במחקר של קבוצה מדנמרק, המדווח על שיעורי ההורות (Parenthood rates) במטופלים שטופלו בהודג'קינס לימפומה והשימוש בשיטות לסיוע ברבייה לאחר הטיפול assisted reproductive techniques (ARTs) . המחקר כלל את כל המטופלים בדנמרק שאובחנו עם הודג'קינס לימפומה בין השנים 2000-2015 בגלאים 18-40 והשיגו רמסיה אחרי טיפול קו ראשון. לחולים הללו הייתה קבוצת בקרה שכללה מטופלים תואמים בגיל, מין, parenthood status (עם או בלי ילדים).
שיעורי ההורות (Parenthood rates) הוגדרו כזמן מ-9 חודשים לאחר אבחנת ההודג'קינס עד הולד החי הראשון פר 1000 שנות אדם. החוקרים השתמשו ברשומות רפואיות ארציות כדי לאתר את תאריך הלידה ואת השימוש ב- ARTs.
המחקר כלל 793 מטופלים לאחר טיפול בהודג'קינס ו– 3965 אנשים בקבוצת הבקרה. זמן המעקב החציוני היה 8.7 שנים. ה- parenthood rates היו דומים לקבוצות הבקרה בנשים (63.8 v 61.2; P = .672 ) ובגברים ((56.2 v 57.1; P = .871 . בגברים שטופלו ב- BEACOPP (bleomycin, etoposide, doxorubicin, cyclophosphamide, vincristine, procarbazine, and prednisone) הטיפול היה כרוך בירידה ב- parenthood rates לעומת קבוצת הבקרה (28.1 v 60.8; P = .020). לידות החי אחרי ARTs היו נפוצות יותר בגברים (21.6% v 6.3%; P < .001) ובנשים (13.6% v 5.5%; P = .001) שטופלו בהודג'קינס לעומת קבוצת הבקרה.
לא היה הבדל בגיל ההריון (gestational age), ציון האפגר או גובה/משקל/היקף ראש הילוד בין מטופלים בהודג'קינס לקבוצת הבקרה. לא היו יותר מלפורמציות בקבוצה שטופלה להודג'קינס בעברה.
הנתונים יכולים לשמש לדיון עם המטופלים על תופעות הלוואי ארוכות הטווח של הטיפולים האפשרויות לשימור פוריות.
נערכים כעת מחקרים דומים על השפעת PET-adapted therapies על ה- Parenthood rates