טיפול קו-ראשון במשלב Ibrutinib (אימברוביקה) עם Venetoclax (ונקלקסטה) הדגים יעילות גבוהה בחולים עם CLL (Chronic Lymphocytic Leukemia), כך עולה מתוצאות מחקר CAPTIVATE, שפורסמו בכתב העת Blood.
מחקר CAPTIVATE הינו מחקר רב-מרכזי, בשלב 2, להערכת משלב Ibrutinib עם Venetoclax להשגת תגובה עמוקה, כולל מחלה שיירית מינימאלית לא-מדידה, כטיפול קו-ראשון בחולים עם CLL/SLL. כעת מדווחים החוקרים על התוצאות לאחר 12 מחזורי טיפול ב- Ibrutinib עם Venetoclax לפני הקצאה אקראית להפסקת טיפול בהנחיית מחלה שיירית מינימאלית.
מדגם המחקר כלל חולים מתחת לגיל 70 שנים, עם אבחנה של CLL/SLL שלא טופל קודם לכן, אשר נדרשו לטיפול. המשתתפים קיבלו שלושה מחזורי טיפול ב-Ibrutinib בלבד (420 מ"ג ביום) ולאחר מכן השלימו 12 מחזורי טיפול במשלב Ibrutinib עם Venetoclax. התוצאים העיקריים לפני הקצאה אקראית על-פי מחלה שיירית מינימאלית כללו מחלה שיירית מינימאלית לא-מדידה, סיכון לתסמונת Tumor Lysis Syndrome (TLS) על-רקע Venetoclax, פרופיל פרמקוקינטי ואירועים חריגים. הערכת מחלה שיירית מינימאלית הושלמה בדם היקפי לאחר 6, 9 ו-12 מחזורי טיפול משולב ב- Ibrutinib עם Venetoclax וכן במח העצם לאחר 12 מחזורים של Ibrutinib עם Venetoclax.
המחקר כלל 164 חולים (גיל חציוני של 58 שנים), מהם 151 חולים השלימו את שלושת מחזורי הטיפול הראשונים ב-Ibrutinib בלבד ואת כל 12 מחזורי הטיפול במשלב Ibrutinib עם Venetoclax.
החוקרים מדווחים כי מחלה שיירית מינימאלית לא-מדידה תודה בנקודת זמן כלשהי ב-75% מהחולים (122 מבין 163 חולים) בדם היקפי וב-72% (111 מבין 155 חולים) במח העצם. שיעור החולים עם מחלה שיירית מינימאלית לא-מדידה בדם היקפי עלה עם הזמן מ-57% לאחר שישה מחזורי טיפול משולב ב- Ibrutinib עם Venetoclax ל-68% לאחר 9 מחזורים ו-73% לאחר 12 מחזורים של Ibrutinib עם Venetoclax. השיעור הגבוה של מחלה שיירית מינימאלית לא-מדידה במח העצם היה עקבי בתתי-קבוצות בסיכון גבוה, כולל חולים עם del(17p) (75%), del (17p) או מוטאציית TP53 (70%), del(11q) (84%), קריוטיפ מורכב (83%) ו-IGHV לא-מוטנטי (81%).
בחולים עם מחלה שיירית מינימאלית לא-מדידה בדם היקפי עם דגימות מח עצם תואמות, ב-93% הייתה מחלה שיירית מינימאלית לא-מדידה בדם היקפי וגם במח העצם.
שיעורי התגובה לפי קריטריוני iwCLL עמדו על 97% מהחולים. לאחר חציון מעקב של 14.7 חודשים, רק שלושה חולים (2%) אובחנו עם התקדמות מחלה ולא תועדו מקרי תמותה.
בתחילת המחקר, 24% מהחולים היו בסיכון גבוה ל-TLS על-רקע Venetoclax, שיעור שירד ל-2% לאחר שלושה מחזורי טיפול ב-Ibrutinib בלבד. חולה אחד על הקריטריונים המעבדתיים של TLS. עדות מעבדתית ל-TLS דווחה כאירוע חריג בשלושה חולים אחרים במהלך השבועיים הראשונים להעלאת מינון Venetoclax, אך אף אחד מהם לא ענה על קריטריוני Howard. לא תועדו מקרים קליניים של תסמונת TLS.
הריכוז הממוצע של Venetoclax בדם היה גבוה יותר כאשר ניתן במשלב עם Ibrutinib, בהשוואה לריכוז הממוצע על-בסיס נתונים היסטוריים של Venetoclax כתכשיר יחיד, אך הריכוז נותר בטווח השטח מתחת לעקומה במינונים שנבחנו בעבר.
חציון משך הטיפול עמד על 14.7 חודשים עם Ibrutinib ועל 12 חודשים עם Venetoclax. האירועים החריגים הנפוצים (20% מהחולים ומעלה) כללו שלשול (31%) וכאבי מפרקים (22%) במהלך הטיפול ב-Ibrutinib כתכשיר יחיד ושלשול (60%), נויטרופניה (40%), בחילה (34%), זיהום בדרכי נשימה עליונות (24%) ועייפות (20%) במהלך הטיפול במשלב Ibrutinib עם Venetoclax. בסך הכול, אירועים חריגים שהובילו להפחתת מינון הטיפול תועדו ב-20% מהחולים ואירועים חריגים שהובילו להפסקת הטיפול התרופתי לא היו נפוצים ותועדו ב-7% מהחולים בלבד.
החוקרים כותבים כי ממצאים נוספים ממחקר CAPTIVATE יפורסמו בהמשך ויספקו עדויות נוספות אודות טיפול במשלב Ibrutinib עם Venetoclax באוכלוסיה זו.
Blood, November 13, 2019