מספר הפרעות חרדה ודיכאון הן נפוצות יותר בנשים עם SLE (Systemic Lupus Erythematosus), בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו ב-Arthritis and Rheumatism.
לדברי החוקרים, אעפ"י שמרבית המחקרים התמקדו במצב רוח דיכאוני או דיכאון יוניפולארי בחולי לופוס, מחקר אחר מצא כי לתסמיני חרדה חשיבות דומה באוכלוסיה זו.
במחקר הנוכחי בחנו החוקרים את השכיחות במהלך החיים של הפרעות דיכאון וחרדה ב-325 נשים לבנות עם לופוס. המשתתפות השלימו ראיון CIDI (Composite International Diagnostic Interview) להערכת הפרעות פסיכיאטריות. הן גם השלימו את שאלון SLAQ (Systemic Lupus Activity Questionnaire) לדיווח-עצמי על פעילות המחלה בחודשיים האחרונים.
מבין 326 המשתתפות, 211 ענו על הקריטריונים להפרעת דיכאון או חרדה אחת לפחות במהלך החיים: MDD (Major Depressive Disorder, 47%), פוביה ספציפית (24%), פוביה חברתית (16%), OCD (Obsessive-Compulsive Disorder, 9%), הפרעת חרדה (8%), מחלה ביפולארית מסוג 1 (6%), הפרעת חרדה כללית (4%), הפרעה דיסתימית (3%) ואגורופוביה ללא הפרעת חרדה (1%).
החוקרים מצאו כי MDD, הפרעה ביפולארית מסוג 1, הפרעת חרדה , פוביה ספציפית ו-OCD היו נפוצים יותר באופן מובהק בקרב חולות לופוס, בהשוואה לנשים לבנות אחרות. מנגד, הפרעת חרדה כללית והפרעה דיסתימית היו פחות נפוצות בחולות לופוס.
החוקרים מצאו כי דיווח עצמי על פעילות המחלה בחולות לופוס, אך לא מעורבות כלייתית, ניבאו אבחנה של MDD ונוכחות הפרעת חרדה או הפרעת מצב רוח כלשהי במהלך החיים. ייתכן כי קיים קשר הדוק יותר בין פעילות המחקר ובין המצב הנפשי, מאחר שהוא משקף תסמינים המפריעים לפעילויות היומיומיות ופגיעה באיכות החיים, דוגמת עייפות, פריחות, כאב ונפיחות.
Arthritis Rheum 2009;61:822-829
לידיעה במדסקייפ