ממחקר חדש, שפורסם בגיליון אוקטובר של Annals of the Rheumatic Diseases, עולה כי מעורבות נוירו-פסיכיאטרית נפוצה במטופלים הסובלים מזאבת (SLE) ומסינדרום סיוגרן (Sjogren syndrome). תבנית המעורבות משתנה בין המחלות השונות.
זאבת וסינדרום סיוגרן חולקות מספר מאפיינים אימונולוגיים וקליניים. ההשפעה של זאבת על מערכת העצבים המרכזית והפריפרית מתועדת היטב, אך המחקר על אספקטים נוירו-פסיכיאטריים בסינדרום סיוגרן התעכב בשל שינוי קריטיוני אבחון המחלה.
במחקר הנוכחי, החוקרים השתמשו בקריטריוני ACR (American College of Rheumatology) עבור 19 סינדרומים נוירו-פסיכיאטריים המופיעים בזאבת על מנת להשוות את השכיחות ותבניות מעורבות נוירו-פסיכיאטרית בין מטופלים עם זאבת ואלה עם סינדרום סיוגרן.
68 מטופלים עם זאבת (גיל ממוצע – 43.8) ו-72 מטופלים עם סינדרום סיוגרן (גיל ממוצע -57.8) השתתפו במחקר. מומחים בנוירולוגיה, רפואה פנימית ונוירו-פסיכולוגיה ביצעו בדיקות מתוקננות, כגון מבחנים נוירו-פסיכולוגיים, בדיקות MRI מוחיות, בדיקות הולכה עצבית ועוד. בנוסף, המטופלים עברו הערכה עבור איכות החיים, עייפות ומצב רוח.
ל-97% מחולי הזאבת ול-96% מהמטופלים עם סינדרום סיוגרן היה לפחות סינדרום נוירו-פסיכיאטרי אחד. השכיחות של כאבי ראש (87% לעומת 78%), ליקוי קוגניטיבי (46% לעומת 50%), הפרעות מצב רוח (26% לעומת 33%), הפרעות חרדה (12% לעומת 4%), נוירופתיה קרניאלית (1% לעומת 4%) והפרעות פרכוס (7% לעומת 3%) היו דומים בחולי זאבת ובאלה עם סינדרום סיוגרן.
מחלה צרברוווסקולארית הייתה שכיחה יותר בזאבת לעומת סינדרום סיוגרן (12% לעומת 3%, p = 0.049), אך מונונוירופתיה (0% לעומת 8%, p = 0.015) ופולינוירופתיה (18% לעומת 56%, p < 0.001) היו נפוצות יותר בזאבת לעומת סינדרום סיוגרן. סינדרומים אחרים היו נדירים או שלא היו קיימים בשתי הקבוצות.
החוקרים מסכמים ואומרים כי האספקט של מעורבות נוירו-פסיכיאטרית במערכת העצבים המרכזית לא הוכר בעבר במטופלים עם סינדרום סיוגרן. ברגע שנדע כיצד מערכות העצבים המרכזית והפריפרית מושפעות במחלה, הטיפול במטופלים ישתפר. התקווה היא שמחקרים נוספים ישפכו אור על המנגנונים הפתופזיולוגיים ויביאו לפיתוח טיפולים נוספים.
ממצאי המחקר הנוכחי מדגישים את הצורך בגישה רב תחומית בהערכת מטופלים הסובלים ממחלות אוטואימוניות סיסטמיות. סימפטומי נזק במערכת העצבים, כגון נוירופתיה וליקוי קוגניטיבי, עשויים להטיל נכות על המטופל, אך רופאים יכולים שלא לאתר נזקים אלה אלא אם יערכו בדיקות לאבחונם.
Ann Rheum Dis 2009;68:1541-1546
לידיעה במדסקייפ