במאמר שפורסם בכתב העת Annals of the Rheumatic Diseases מדווחים חוקרים כי בדיקת אולטרה-סאונד של בלוטות רוק מג'וריות עשויה לסייע בהערכה אבחנתית של חולים עם חשד קליני לתסמונת שיוגרן ראשונית.
החוקרים בחנו את התוקף של בדיקת אולטרה-סאונד של בלוטות רוק, בהשוואה לביופסיה של בלוטות רוק, סיאלומטריה ובדיקת נוגדני anti-SSA/Ro וקריטריונים שונים לסיווג במסגרת מחקר חתך שכלל 103 חולים עם חשד קליני לתסמונת שיוגרן ראשונית.
בדיקת אולטרה-סאונד של בלוטת רוק ניבאה תוצאות ביופסית בלוטת פארוטיד בדיוק של 84.9% עם סף מדד אולטרה-סאונד של 15 נקודות (מבין 48 נקודות אפשריות) וביופסיה בלוטה בשפתיים בדיוק של 82.4% עם מדד סף אופטימאלי של 14 נקודות.
בדיקת ההדמיה ניבאה גם תוצאות בדיקת נוגדני anti-SSA/Ro בדיוק של 80.3%. מנגד, האולטרה-סאונד לא ניבא היטב תוצאות סיאלומטריה עם דיוק של 69.6% בלבד.
החוקרים כותבים כי בדיקת האולטרה-סאונד סיפקה הערכה מדויקת של סיווג תסמונת שיוגרן ראשונית על-פי קריטריוני ה-AECG, ACR ו-EULAR.
מבין החולים עם בדיקת אולטרה-סאונד חיובית של בלוטות רוק, בשילוב עם נוגדנים כנגד anti-SSA/Ro, ב-78% תועדה ביופסיה חיובית של בלוטת הפארוטיד וב-94% ביופסיה חיובית של הבלוטה בשפתיים; 94% ומעלה מהחולים הללו ענו על הקריטריונים להגדרת תסמונת שיוגרן ראשונית.
בדומה, במרבית החולים עם ממצאים שליליים בבדיקת ההדמיה והעדר נוגדנים אופייניים תועדה ביופסיה שלילית של בלוטת הפארוטיד (93%) ושל בלוטת השפתיים (77%) והם לא ענו על קריטריוני תסמונת שיוגרן ראשונית.
החוקרים מסכמים וכותבים כי בדיקת אולטרה-סאונד של בלוטות רוק מנבאת סיווג תסמונת שיוגרן, אך תוצאה שלילית אינה שוללת את האבחנה. שנית, שילוב בדיקת ההדמיה עם נוכחות נוגדנים אופייניים מנבאת בדיוק גבוה את האבחנה לפי הקריטריונים השונים.
Ann Rheum Dis 2017
לידיעה במדסקייפ