הדפוס הקליני של מחלת כליות בחולי SLE (Systemic Lupus Erythematosus) השתפור משמעותית במהלך העשורים האחרונים, עם עליה בהישרדות הכלייתית ובהישרדות הכוללת, כך מדווחים חוקרים מאיטליה במאמר שפורסם בכתב העת Annals of the Rheumatic Diseases.
החוקרים בחנו מדגם שכלל 499 חולים עם אבחנה Lupus Nephritis (LN) בין 1970-2016. הם סיווגו את 46 שנות המעקב לשלוש תקופות זמן: 1970-1985, 1986-2001 ו-2002-2016 והחולים סווגו בהתאם על-בסיס שנת אבחנת המחלה הכלייתית על-רקע לופוס. גורמים שניבאו הישרדות חולים והישרדות כלייתית נבחנו במודל חד-משתני ורב-משתני.
מהנתונים עולה כי חלה עליה פרוגרסיבית בגיל החולים בעת אבחנת מעורבות כלייתית על-רקע לופוס ומרווח הזמן בין הופעת SLE ועד הופעת LN היה ארוך יותר בין 1970 עד 2016. במהלך אותה תקופת זמן, שכיחות מקרי אי-ספיקת כליות בעת התייצגות LN ירדה באופן פרוגרסיבי ושכיחות ממצאים חריגים מבודדים בשתן עלתה. מנגד, לא חלו שינויים בסיווג ההיסטולוגי או במדדי פעילות המחלה, בעוד שמדדי כרוניות המחלה ירדו משמעותית בין 1970 עד 2016.
החוקרים מדווחים כי שיעורי הישרדות ללא מחלת כליות סופנית לאחר עשר שנים עמדו על 87% בשנים 1970-1985, 94% בשנים 1986-2001 ו-99% בשנים 2002-2016 ולאחר עשרים שנים עמדו שיעורים אלו על 80% בשנים 1986-2001 ועל 90% בשנים 2002-2016.
מניתוח רב-משתני עלה כי מין זכר, יתר לחץ דם עורקי, העדר טיפול אחזקה בתרופות לדיכוי חיסוני, עליה בריכוז קריאטינין בדם ומדדי פעילות וכרוניות גבוהים זוהו כמנבאים בלתי-תלויים של אי-ספיקת כליות בשלב סופני.
החוקרים מסכמים וכותבים כי התייצגות Lupus Nephritis הפכה פחות חמורה בשנים האחרונות, מגמה שהובילה להישרדות כלייתית טובה יותר בטווח הארוך.
Ann Rheum Dis. 2018
לידיעה ב-MedPage Today