היסטוריה של דיכאון מלווה בעליה של למעלה מכפליים בסיכון להתפתחות SLE (Systemic Lupus Erythematosus) בקרב נשים, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהלך חודש ספטמבר בכתב העת JAMA Psychiatry.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון אם קיים קשר בין דיכאון ובין הסיכון להיארעות SLE ולצורך כך הם אספו נתונים ממחקרי Nurses' Health Study (1996-2012) ו-Nurses' Health Study II (1993-2013).
החוקרים אספו נתונים אודות 194,483 נשים בגילאי 28-93 שנים. במהלך עשרים שנות מעקב תועדו 145 מקרים של לופוס. בהשוואה לנשים ללא דיכאון, בנשים עם היסטוריה של דיכאון תועד סיכון מוגבר להתפתחות SLE בהמשך (יחס סיכון של 2.67). לאחר תקנון למדד מסת הגוף, הרגלי עישון, גלולות למניעת היריון וטיפול הורמונאלי חליפי, הקשר נחלש מעט (יחס סיכון מתוקן של 2.45).
עוד עולה מהנתונים כי הסיכון ל-SLE היה מוגבר עם כל אחד משלושת מדדי הדיכאון הבאים בנפרד: אבחנת רופא של דיכאון (יחס סיכון של 2.19), טיפול בנוגדי-דיכאון (יחס סיכון של 2.80) ומדדי MHI-5 (Mental Health Inventory) שהעידו על מצב רוח דיכאוני (יחס סיכון של 1.70). הקשרים נותרו בולטים כאשר תועד מרווח זמן של ארבע שנים בין נוכחות דיכאון ובין היארעות לופוס (יחס סיכון של 1.99) וכאשר החוקרים בחנו את נוכחות דיכאון בתחילת הדרך כמשתנה החשיפה (יחס סיכון של 2.28).
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר תומכים בבסיס העדויות הקושר בין דיכאון ובין סיכון מוגבר ללופוס.
JAMA Psychiatry. Published online September 12, 2018
לידיעה במדסקייפ