היארעות רטינופתיה בקרב חולי SLE (Systemic Lupus Erythematosus) המטופלים ב- Hydroxychloroquine (פלקווניל) עולה עם עליה במשך הטיפול, אך ניתנת לחיזוי ע"י ניטור רמות התרופה בדם, כך עולה מתוצאות מחקר פרוספקטיבי שפורסמו בכתב העת Arthritis & Rheumatology.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את שכיחות מקרי רטינופתיה על-רקע Hydroxychloroquine ולבחון את חשיבות הערכת רמות התרופה בדם בזיהוי אלו בסיכון מוגבר לסיבוך זה.
מדגם המחקר כלל 537 חולי SLE, אשר לקחו חלק במחקר עוקבה גדול שכלל הערכה חוזרת של רמות Hydroxychloroquine בדם וכן השלים הערכה לנוכחות רטינופתיה על-רקע Hydroxychloroquine. החוקרים בחנו את הסיכון לרטינופתיה על-בסיס מאפיינים קליניים ורמות Hydroxychloroquine בדם.
השכיחות הכוללת של רטינופתיה עמדה על 4.3% (23 מבין 537 חולים). החוקרים זיהו סיכון של 1% לרטינופתיה במהלך חמש השנים הראשונות, 1.8% בין השנה השישית לעשירית, 3.3% לאחר 11 עד 15 שנים, 11.5% לאחר 16-20 נים ו-8.0% לאחר 21 שנות טיפול ב- Hydroxychloroquine.
מהנתונים עלה כי בחולים מבוגרים יותר, אלו עם מדד מסת גוף גבוה יותר ועם טיפול ממושך יותר ב- Hydroxychloroquine תועד סיכון גבוה יותר משמעותית לרעילות על-רקע Hydroxychloroquine. רמות גבוהות יותר של Hydroxychloroquine בדם ניבאו הופעת רטינופתיה על-רקע הטיפול בשלב מאוחר יותר.
ממצאי המחקר תומכים בחשיבות האפשרית של הערכת רמות Hydroxychloroquine בדם בחיזוי רטינופתיה. נתונים אלו עשויים לסייע לרופאים להחליט אם להפחית את מינון הטיפול או להגדיל את תדירות המעקב באלו עם רמות גבוהות של התרופה בדם.
Arthritis Rheum 2019
לידיעה ב-MedPage Today