נתונים נוספים ממאגר נתונים ארצי גדול תומכים בחשיבות הטיפול הקרינתי לאחר טיפול כימותרפיה, בהשוואה לטיפול כימותרפי בלבד, בחולים עם לימפומה שאינה הודג'קין בשלב מוקדם, עם עדות לשיפור הישרדות כוללת באופן מספק המצדיק את הפוטנציאל לרעילות ארוכת טווח.
החוקרים בחנו את הנתונית אודות למעלה מ-59,000 חולים עם ממאירות מסוג DLBCL (Diffuse Large B-Cell Lymphoma) בשלב I ו-II, שטופלו בכימותרפיה בלבד או בשילוב כימותרפיה עם טיפול קרינתי בין השנים 1998-2012.
46% מהמשתתפים במחקר אובחנו עם מחלה בשלב II, 42% אובחנו עם מחלה מחוץ לבלוטות ו-58% היו מעל גיל 60 שנים. רק 39% קיבלו טיפול כימותרפי וקרינתי, ושיעור זה ירד משמעותית מ-47% בשנת 2000 ל-32% בשנת 2012. בחירת הטיפול הושפעה משמעותית מגזע, מחלות רקע, סוג ביטוח רפואי, רמת השכלה, סוג המרכז הרפואי, גיל, שלב גידול, תסמיני B, מרחק ממרכז הטיפול ושנת האבחנה.
חציון זמן המעקב עמד על 60 חודשים. שיעורי ההישרדות הכוללים לאחר 5 שנים עמדו על 79% ולאחר 10 שנים עמדו על 59%. שיעורי ההישרדות הכוללים בחולים תחת טיפול כימותרפי בלבד עמדו על 75% ו-55%, בהתאמה ובאילו שקיבלו טיפול כימותרפי-קרינתי עמדו שיעורי ההישרדות הכוללים על 82% ו-64%, בהתאמה. גם לאחר תקנון, החוקרים מצאו כי הטיפול המשולב לווה בהישרדות כוללת טובה יותר (יחס סיכון של 0.66, p<0.001), בהשוואה לטיפול כימותרפי בלבד.
החוקרים מסכמים וכותבים כי שכיחות טיפול קרינתי לאחר טיפול כימותרפי בחולי DLBCL מצויה במגמת ירידה. בחירת גישת הטיפול מושפעת ממאפיינים פרוגנוסטיים קלאסיים וגורמים סוציו-אקונומיים. זניחת טיפול כימותרפי-קרינתי לטובת טיפול כימותרפי בלבד משפיעה לרעה על ההישרדות של החולים.
J Clin Oncol. Published online August 10, 2015
לידיעה במדסקייפ