הסיכון המוגבר לממאירויות סולידיות שונות נותר ארבעה עשורים ויותר לאחר מחלת הודג'קין בילדות, כך עולה מתוצאות מחקר עוקבה גדולה, שפורסמו במהלך חודש דצמבר בכתב העת Cancer. המחקר החדש כולל מעקב ארוך יותר אחר מדגם LESG (Late Effects Study Group), שהחל בשנת 1979, בו עקבו החוקרים אחר ילדים ומתבגרים עד גיל 16 שנים, אשר אובחנו עם ממאירות בין 1955-1979, כולל 1,136 חולים עם מחלת הודג'קין.
החוקרים חישבו את שיעורי SIR (Standardized Incidence Ratio) על-בסיס השיעורים במדגם SEER (Surveillance, Epidemiology, and End Results). ניתוח סטטיסטי שימש להערכת הסיכון לממאירות סולידית שנייה. המדגם כלל 1,136 חולים עם אבחנה של מחלת הודג'קין לפני גיל 17 שנים בין 1955-1986. חציון משך המעקב ארך 26.6 שנים.
בקרב 162 חולים תועדו 196 ממאירויות סולידיות שניות. בהשוואה לאוכלוסיה הכללית, החוקרים מצאו כי באלו עם היסטוריה של ממאירות בילדות תועד סיכון גבוה פי 14 להתפתחות ממאירות סולידית שניה. ההיארעות המצטברת של כל ממאירות סולידית שניה עמדה על 26.4% ארבעים שנים לאחר אבחנת מחלת הודג'קין.
גורמי סיכון לאבחנת סרטן שד בנשים כללו אבחנת מחלת הודג'קין בין הגילאים 10-16 שנים וקבלת טיפול קרינתי לחזה. בגברים שטופלו בקרינה לחזה לפני גיל עשר שנים תועד הסיכון הגבוה ביותר להתפתחות סרטן ריאות. באלו ששרדו מחלת הודג'קין וטופלו בקרינה לבטן/אגן ומינון גבוה של תכשירי אלקילציה (Alkylating Agents) היו בסיכון הגבוה ביותר להתפתחות סרטן מעי גס ורקטום ונשים שנחשפו לקרינה לצוואר לפני גיל עשר שנים היו בסיכון הגבוה ביותר לאבחנת סרטן בלוטת התריס.
עד גיל 50 שנים, ההיארעות המצטברת של סרטן שד עמדה על 45.3%, היארעות סרטן ריאות עמדה על 4.2%, היארעות סרטן מעי גס ורקטום עמדה על 9.5% וההיארעות המצטברת של סרטן בלוטת התריס עמדה על 17.3%, בקרב אלו בסיכון הגבוה ביותר.
החוקרים מסכמים וכותבים כי בקרב אלו ששרדו מחלת הודג'קין בילדות קיים סיכון מוגבר להתפתחות ממאירויות סולידיות אחרות. במחקר הנוכחי זוהו אוכלוסיות מטופלים ששרדו מחלת הודג'קין והיו בסיכון הגבוה ביותר לממאירות סולידית שניה.
Cancer. Published online December 17, 2018
לידיעה במדסקייפ