כימותרפיה קונבנציונאלית בהשוואה לכימותרפיה במינון גבוה עם השתלת מח עצם עצמית הובילה לשיעורי בקרת מחלה דומים לאחר הישנות ראשונה של מחלת הודג'קין קלאסית, בשלב מוקדם, בעלת פרופיל חיובי, כך עולה מנתונים שפורסמו בכתב העת Journal of Clinical Oncology.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים להשוות את תוצאות קו-טיפול שני בכימותרפיה במינון גבוה והשתלת מח עצם עצמית אל מול כימותרפיה קונבנציונאלית בחולים עם הישנות מחלת הודג'קין קלאסית בשלב מוקדם.
מדגם המחקר כלל 174 משתתפים לאחר הישנות מחלת הודג'קין בעקבות טיפול במסגרת מחקר HD10 (53 חולים) ו-HD13 (121 חולים). מרבית מקרי ההישנות תועדו לאחר מעל 12 חודשים מהאבחנה הראשונית, בעיקר עם מחלה בשלב I-II.
מבין 172 חולים עבורם היו נתונים זמינים אודות קו הטיפול השני, 85 חולים קיבלו טיפול כימותרפי (49%), 70 חולים עברו השתלת מח עצם עצמית (41%), 11 חולים טופלו בקרינה בלבד (6%) ו-4 חולים קיבלו טיפול פליאטיבי בתכשיר יחיד (2%).
משטר הטיפול הכימותרפי כלל בעיקר Bleomycin, Etoposide, Doxorubicin, Cyclophosphamide, Vincristine, Procarbazine ו-Prednisone (BEACOPP, 86%), לאחריו משלב Doxorubicin, Bleomycin, Vinblastine ו-Dacarbazine (19%), או משטרים אחרים (13%).
בקרב חולים מעל גיל 60 בעת ההישנות תועד מרווח הישרדות ללא-הישנות שניה שהיה קצר יותר (יחס סיכון של 3.0, p=0.0029) וברוב המקרים ניתן טיפול כימותרפי (33 מבין 49 חולים, 67%) ולעיתים רחוקות הושלמה השתלת מח עצם עצמית (8 חולים, 16%).
כאשר החוקרים התמקדו רק במחקר HD10 הם לא זיהו הבדלים בשיעורי ההישרדות ללא-הישנות או שיעורי הישרדות כוללים עם טיפול כימותרפי לעומת השתלת מח עצם עצמית (יחס סיכון של 0.7, p=0.39; יחס סיכון של 0.8, p=0.57) בקרב חולים עד גיל 60 שנים.
בקרב חולים עד גיל 60 במחקר HD13, שיעורי ההישרדות ללא-התקדמות שניה לאחר שנתיים עמדו על 94% עם טיפול כימותרפי, לעומת 83.3% עם השתלת מח עצם עצמית.
החוקרים מסכמים וכותבים כי בחולים עם מחלת הודג'קין בשלב מוקדם לאחר טיפול כימותרפי סטנדרטי, הישנות תועדה לרוב למעלה מ-12 חודשים לאחר האבחנה הראשונית. לעיתים קרובות ניתנים משטרי טיפול הכוללים מספר תכשירים כימותרפיים, דוגמת BEACOPP, אשר עשויים לשמש כאפשרות טיפול סבירה בחולים נבחרים.
Journal of Clinical Oncology 2020
לידיעה ב-MedPage Today