במאמר זה , המחברת, ד"ר דפנה מיתר, רופאה בכירה ומחנכת רפואית, חברת סגל אורח בבית ספר מנדל למנהיגות חינוכית, מנתחת את היחסים המורכבים בין הרפואה לחברה.
את המאמר פותחת מיתר בכך שהאהדה וההוקרה של הציבור בישראל לרופאים ולצוות הרפואי בימים אלה, כפי שגם התבטאה במחוות מחיאות הכפיים במרפסות, מגיעות לאחר תקופה ארוכה של יחסים מתוחים.
ד"ר מיתר כותבת : "מחיאות כפיים לא יכולות לרפא קשר בין שותפים לחיים שבו צד אחד נותן עד כלות והצד השני תובעני תדיר ונזכר להיות אסיר תודה כאשר הוא חש איום על חייו."
לאחר מכן סוקרת מיתר את מערכת היחסים בין מטופלים ורופאים לאורך ההיסטוריה , ומסקנתה בסיום הניתוח, כפי שגם מוצג בכותרת : דרוש חוזה חדש.
למאמר
בסוף המאמר בעין השביעית מופיעות גם כמה תגובות מעניינות של כמה רופאים שמומלץ לקרוא.