המגיפה הנוכחית של מלנומה בבעלי עור בהיר הינה תוצאה של אמונות רפואיות ישנות באשר לתועלת הבריאותית של קרינה אולטרה-סגולה והשימוש בהליותרפיה במחצית הראשונה של המאה העשרים, כך טוענים חוקרים מצרפת במהלך כנס מטעם ה-ECCO (European CanCer Organisation).
עוד עלה מהנתונים כי שיעורי תמותה עקב מלנומה מצויים במגמת ירידה בחולים צעירים יותר כתוצאה מהקפדה על אמצעי הגנה מהשמש והם מנבאים כי מקרי תמותה עקב מלנומה יהפכו נדירים באלו מתחת לגיל 50 שנים.
בשנים המוקדמות של המאה העשרים, מלנומה הייתה נדירה מאוד כגורם לתמותה. משנות החמישים ועד שנות השמונים של המאה הקודמת חלה עליה דרמטית במספר מקרי התמותה עקב מלנומה בכל האוכלוסיות בעלות עור בהיר. בשנות האלפיים, התמותה עקב מלנומה עדיין מצויה במגמת עליה בחולים בגילאי 70 שנים ומעלה, אך התייצבה באלו בגילאי 50-69 שנים ובמגמת ירידה באלו מתחת לגיל 50 שנים.
הבדלים אלו במגמות בין קבוצות הגיל השונות הן הסמן לשינויים המשמעותיים בין הדורות בחשיפה לגורם העלול להוביל למלנומה קטלנית. ניתוח סטטיסטי מצאה כי מרבית החשיפה שנקשרה עם מלנומה קטלנית הייתה בין השנים 1910-1950, בדיוק השנים בהן הליותרפיה הייתה פופולארית.
עד שנות העשרים של המאה הקודמת, הליותרפיה הפכה נפוצה בבעלי עור בהיר ורבים האמינו כי לקרינה אולטרה-סגולה השפעות חיוביות. חלק מהפופולארית של טיפול בקרינה אולטרה-סגולה נבע מהגילוי כי UVB (Ultraviolet B) חיוני לייצור אנדוגני של וויטמין D, שהוביל לשימוש בכלי זה למניעה וטיפול ברככת. עוד סברו כי חשיפה לקרינה אולטרה-סגולה עשויה להביא לריפוי חלק מהזיהומים העוריים, לכן קרינה אולטרה-סגולה נחשבת לבקטריוצידית ושימשה לטיפול בחולי שחפת.
עם זאת, הייתה גם הקצנה של התועלת. העניין הרב של אנשי צוות רפואי רבים הוביל לניפוח הטענות אודות ההשפעות המונעות והמרפאות של קרינה אולטרה-סגולה.
היעלמות הליותרפיה בשנות השישים של המאה הקודמת והעליה בהיקף השימוש באמצעי הגנה מפני השמש בקרב ילדים לאחר מכן הם הגורמים העיקריים לירידה בשיעורי התמותה עקב מלנומה.
מתוך כנס ה-ECCO
לידיעה במדסקייפ