חוקרים מפנסילבניה מדווחים כי חולים עם מלנומה גרורתית, אשר קיבלו טיפול אימונותרפי במהלך טיפול בתרופות לא-סלקטיביות ממשפחת חסמי ביתא, דוגמת Propranolol, שרדו זמן ארוך יותר, בהשוואה לחולים שנטלו טיפול אימונותרפי בלבד או תרופות אחרות ממשפחת חסמי ביתא.
מדגם המחקר כלל 195 חולים עם מלנומה גרורתית, אשר קיבלו טיפול אימונותרפי (Interleukin-2, Cytotoxic T-Lymphocyte associated Protein 4, ו/או Programmed Cell Death-1) בין 2000-2015.
שיעורי ההישרדות הכוללים לאחר חמש שנים עמדו על כ-70% מהחולים שטופלו בחסמי ביתא לא-סלקטיביים (17 חולים), לעומת כ-25% באלו שטופלו בחסמים סלקטיביים של קולטן ביתא-1 (45 חולים), או אלו שלא טופלו כלל בחסמי ביתא (133 חולים).
החוקרים כותבים כי חסמי ביתא מביאים להאטת קצב הלב, אך עשויים גם להשפיע על תאי מערכת החיסון ולהביא לשיפור תפקוד מערכת החיסון. תרופות אלו אינן יקרות ובעקבות ממצאי המחקר החוקרים כבר החלו בעידוד החלפת הטיפול בחולים תחת חסמי ביתא לכיוון נטילת Propranolol.
החוקרים גם השלימו ניסוי המשך עם עכברים ומצאו כי התוצאות היו דומות לנתונים הרטרוספקטיביים שלהם. בנוסף, הם מציינים מספר מחקרים תצפיתיים שהדגימו קורלציה חיובית בין טיפול בחסמי ביתא ובין תוצאות הטיפול בסרטן שד ושחלות.
Oncoimmunology. Published online December 21, 2017
לידיעה במדסקייפ